להתחנך עד זקנה ושיבה
התמקדותו המוחלטת בייעודיו, עיצבה את רבי ניסים לאחד מגדולי המקשיבים בימינו. הוא עסק כל ימיו בחינוך ושיפור עצמי, לקבל תוכחה. לעקור עשבי-פרא שאפשר ונשתרשו בנפשו. היה חוזר על מה שנאמר בשיחות הלהבה של רבי מאיר חדש, "חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנו". בניגוד לפירוש הפשוט, פירשה סלבודקא, גם כי יזקין לא יסור ממנו, היינו – מהחינוך. שימשיך הנער להתחנך גם בזקנותו…
הרגעים שמתנת שמים העניקה לו תוכחה מרה כל כך, החיו את נפשו.
רבי ניסים חוזר לספסל הלימודים
הנה המחשה על אהבת התוכחה שלו:
רבי ניסים נהג להביא פעמים רבות לכולל מומחה לחינוך ילדים, כדי ללמד את האברכים כיצד להתנהל מול ילדיהם. בשיחות החינוך האלו היה רבי ניסים יושב ומקשיב מרישא עד גמירא. לומד יחד עם אברכיו את יסודות החינוך המעשי.
שאלו אותו על כך. האם אין פחיתות כבוד לראש הישיבה ומנהיג הקהילה לשבת עם צעירי אברכיו, ולקבל מפי אברך הדרכה לחינוך ילדים?
הוא התבונן בשואל בתמיהה, "מכל מלמדי השכלתי", אמר בקצרה, "ומתלמידי יותר מכולם…"
מכוח ההתמקדות ושאיפתו העצומה לצמיחה, חי כל ימיו לאור המשנה "איזהו חכם הלומד מכל אדם". הוא הקשיב בריכוז וכבוד לכל אדם, לכל ילד, וניסה להפיק שיפור עצמי מדבריו.
כשהבחין מעצמו, או שעוררו אותו על משגה בהתנהלותו, היה מודה על כך, מדבר בגילוי לב על המשגה, ועושה הכל לתקן, ולקיים בעצמו 'גם כי יזקין' – לא יסור ממנו, מהחינוך!
