מתחברים בשמחה לנשמה.
מדוע חייב להיות שקיבלנו תורה שבעל פה יחד עם התורה שבכתב?
הבה נתבונן במספר דרכים המעידים על מציאותה של תורה שבעל-פה:
אין אפשרות להבין תורה שבכתב ללא תורה שבעל-פה מפני הסיבות הבאות:
(לאחר הרשימה נסביר ונדגים כל סיבה)
סיבה ראשונה: ישנן מצוות שאי אפשר להבין אותן בלי הפירוש שבתורה שבעל-פה.
סיבה שניה: התורה שבכתב אינה מנוקדת ולכן בלי הסבר וניקוד על ידי התורה שבעל פה יכולים להגיע לטעות בגדול!
סיבה שלישית: התורה שבכתב אינה מפוסקת – ובלי הסבר התורה שבעל פה היכן יש לשים את הפסיק אז ניתן להגיע לאבסורדים מצחיקים.
להלן פירוט והדגמה של הסיבות המחייבות את מציאותה של תורה שבעל פה:
סיבה ראשונה: ישנן מצוות שאי אפשר להבין אותן בלי הפירוש שבתורה שבעל-פה.
הקב"ה מסר בסיני את התורה שבעל-פה כדי שנוכל להבין את תורה שבכתב, מפני שבלי תורה שבעל-פה, אזי התורה-שבכתב היא כספר חתום, ואין אפשרות בשום אופן להבין המצוות בתורה-שבכתב ללא ביאורם ופירושם בתורה שבעל-פה.
נתבונן במספר דוגמאות:
דוגמא מספר 1:
בתורה כתוב (ויקרא כג): "שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ".
ובכן נשאל את עצמנו מהי המלאכה שהתורה אוסרת? האם להתעטש זו מלאכה? האם ללבוש נעליים זו מעשה שהתורה אסרה? האם להרים שולחן זו מלאכה כבידה שאסורה?
בתורה כתוב עונש חמור על מי שיחלל שבתו ויעשה מלאכה, אבל בתורה עצמה לא כתוב בשום מקום מה היא מלאכה? כיצד יקיים אדם מה שציוה הקב"ה בתורה שבכתב ללא פירוש בעל-פה?
ועוד האם זה הוגן והגיוני לאסור דבר מה בתורה שבכתב, ולהעניש עונש חמור – אם יופרו הדברים – בלא להודיע בדיוק מה נאסר?
לכן הדברים מחייבים שיחד עם הפסוק "לא תעשה כל מלאכה", נמסרה למשה בעל-פה – מפי ה' – גם הגדרת המושג "מלאכה", וגם פירוט הפעולות הנכללות במושג זה – כדי שנדע מה וכיצד לקיים.
דוגמא מספר 2:
בתורה כתוב (שמות טז): "אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי", נשאלת השאלה מה זה ממקומו? האם התורה לא מרשה לזוז בשבת? האם ממקומו הכוונה שאסור לצאת מהבית? האם אסור ללכת לבית הכנסת?
מי יגדיר מושג זה של "מקומו"? הגדרתו של מי תחייב אותנו? הלא מסתבר בהכרח שהקב"ה, נותן התורה שבכתב נתן גם הגדרה מתאימה לרצונו כשהודיע על רצון זה!
דוגמא מספר 3:
כיצד מניחים תפילין? הרי נאמר (דברים ו): "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ"? מה זה טוטפות? איך מניחים אותן? האם הציווי הוא לקשור סימן כלשהו על היד? או אולי לכתוב אות אחת מאותיות האל"ף-בי"ת… ואיפה על היד מניחים אותן?
מהן אותן "טוטפות"? האם זה מאכל של עדה מסויימת… הרי מילה זאת לא מופיעה פעמים נוספות בתנ"ך.
איך הגיעו כולם למסקנה שכונת המלה "טוטפות" היא לקופסאות מרובעות ושחורות עם רצועות ובתוכן מונחות ארבע פרשיות מסויימות שהועתקו מן התורה? איך לכולם יש אותו פירוש? הרי הדבר מחייב בודאי שעם נתינת התורה פורש לכולם בעל-פה מה הן "טוטפות" ומה הם שאר פרטי מצות תפילין.
דוגמא מספר 4:
כתוב בתורה (במדבר טו): "וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת", ונאמר (דברים כב): "גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ", מה פירוש המילה "ציצית"? מהי צורתה? מה הם הגדילים וממה הם עשויים? האם ישנו רמז, אות או סימן לאותן שמונת החוטים, הקשורים בקשר מיוחד, בארבעת הפינות של הבגד המכונה "טלית"?
דוגמא מספר 5:
"בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים" (ויקרא כג) כך כתוב בתורה שבכתב, אך מהי סוכה,האם צריך לשבת בסוכה שבעה ימים מבלי לקום? האם אסור גם ללכת לשירותים או לשתות מים? איך מקיימים את מצוות סוכה? ממה היא מורכבת, ממה עשויות דפנותיה וגגה?
דוגמא מספר 6:
בתורה שבכתב כתוב שצריך ארבעת מינים ובתוכם יש "פרי עץ הדר.." מי גילה לנו שזה אתרוג אולי הכוונה היא תפוז? אולי התכוונה התורה ללימון?
דוגמא מספר 6:
"לֹא תִרְצַח" – מהו הגדר של לרצוח? להרוג אוייב, מותר או אסור? מי מחליט שזה אוייב? מי מחליט מתי הורגים? ומה עם הריגת גנב? שודד? אנס?
מי מגדיר את הדברים מהו כן רצח מה לא? ודאי ישנה תורה שבעל-פה המגדירה את פרטי הדברים.
בנוסף לכך בלי התורה שבעל פה גם לא היינו יודעים מה הפיסוק, ולכן ניתן להבין שהתורה קוראת לרצח ח"ו – כמו בעשרת הדברות כתוב לא תגנוב ולא תרצח- היינו מבינים לא, תרצח ! , לא, תגנוב !
עלינו לשאול שתי שאלות:
1. כיצד ציפה הקב"ה שאנו נמלא את רצונו, מבלי שנוכל לדעת מהו רצונו במדוייק?
2. וכיצד קרה הדבר שכולם החליטו לקרוא את אותו הדבר? שהרי כל הניקוד בכל הספר תורה הוא אותו דבר בכל הארצות בעולם!
המסקנה פשוטה: אכן בצמוד לתורה שבכתב ניתן לעם-ישראל גם הפירוש בעל-פה של דרך הקריאה הנכונה.
מסקנה: לא נוכל לקיים את רוב מצוות התורה ללא הפירוש שניתן לנו על ידי הבורא שהוא התורה בעל-פה הניתן יחד עמה, ומבאר מהי המצווה, הגדרתה, מהותה וכל פרטיה, אם כן הדברים מעידים על מציאותה של תורה שבעל-פה. העובדה המעניינת היא: שעם ישראל מקיים את המצוות הכתובות בתורה שבכתב על פי אותה תורה שבעל-פה, לכולם יש אותו פירוש של מצוות, ללא שינויים, למעלה מ – 3300 שנה בכל התפוצות, אם כן ודאי ניתנה תורה זו שבעל-פה יחד עם תורה שבכתב יחד בו זמנית מתחילתה.
