מתחברים בשמחה לנשמה.
שיוויתי ה' בקופסת משקפיים
"ונמצא שהוא נמצא באמת בתוך המלחמה החזקה"
כל ימיו אשר חיה, בבריאות ובחולי, בכל פינה מפינות החיים – היה רבי ניסים שרוי בחזית הקרב. יריות הס. מ. שרקו סביבו, הגוף המסואב עצמו שרק מתוככי הווייתו, ורבי ניסים ניצב בכל רגע ובכל תנאי-החיים ממוקד, דרוך, ב"מבטו" וב"מגמתו" שה'מסילת ישרים' רבו הורה לסלול.
לא היו סטיות.
באחד הימים ראתה אותו בתו הרבנית זכרי מציץ בריכוז מוחלט אל קופסת המשקפיים שלו, מתוכו הציצה פיסת-קלף. שנראתה על-פניה מין 'מגילת סתרים' חבויה בקופסת משקפיים…
"גם בתוך המשקפיים יש לך דברים?" תהתה.
הוא נרתע. תמיד חשש שלא יתלו בו הבזקים 'קבליים' שיש בו, על אחת כמה אלו שאין בו. הוא שתק. פתח את הקופסה, והראה לה מה נכתב על פיסת-הקלף בקופסת המשקפיים:
"שיוויתי ה' לנגדי תמיד".
הסיפור הזה מהווה המחשה נפלאה ל"מבטו" ול"מגמתו" בכל ימי חייו. חייו התנהלו על כל צעד סביב ה"שיויתי". וכיוון שטבע הגוף משכח – היה עושה פעולות שונות כדי להזכיר לעצמו את המטרה היחידה שכדאי לו לאדם להיאבק למענה, להתייסר עבורה, ולעמוד בחזית בלתי פוסקת מול גופו:
"שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה'"
