שלום וברכה,
שלום וברכה כבוד הרב
אני לומדת בספר חובות הלבבות של רבנו בחיי, כפי שהרב המליץ לי
לפעמים הדברים בספר ממש מאירים לי עד שאני חייבת לעשות הפסקה כי זה כאילו חזק לי מדי.
לא יודעת להסביר למה, זה לא קרה לי עם אף ספר אחר שקראתי…
זה לא מה שהספר אומר, אלא עצם הקריאה בספר.
הבעיה שלי שאני קצת התבלבלתי…
בהתחלה כשרבנו בחיי דיבר על גדולת ה' ושבהחלט אפשר לסמוך על הקב"ה – הרגשתי כזו רוממות…. והסקתי מסקנא שאם ככה מי צריך בכלל השתדלות?
בכלל אני חייבת לספר לרב שבאופן כללי אני ממש נאיבית ומאמינה בלא להשתדל.
לדוגמא: כששמו את הבת שלי בגן אחר ממה שרציתי, אמרו לי חברות לדבר עם חברה בעבודה שיש לה קשרים בעיריה שתעביר אותה לגן שרציתי- ואני לא הסכמתי.
אני מרגישה שאני לא רוצה להתערב לקב"ה בהחלטות שלו. הוא ודאי יודע יותר טוב ממני מה טוב לילדה.
אותו דבר כשביקשתי איזה תוספת בעבודה, והמנהלת בניגוד לכל הגיון סירבה. כל החברות שלי כעסו עליה ואני הייתי רגועה שהקב"ה שומר עלי ושזה לטובתי.
אני מאמינה שצריך מינימום השתדלות, זה לא תמיד קל לי אבל כשאני נזכרת או מזכירים לי את זה, זה מיד מתחבר אלי מתחבר.
חוץ מעניני רפואה – ברפואה אני פוחדת – ואז ההשתדלות שלי היא להתחבא מאחורי צדיק שאני רוצה שהוא יברך ואם הוא לא מברך או מרגיע אני לא רגועה וחרדתית ממש.
כעת החובות הלבבות שאני לומדת כותב 'השתדלות' -ואומר בצורה פשוטה וקלה שאדם צריך לעשות מה שצריך לעניניו בתורת השתדלות.
ואני חשבתי שהגישה הזו כל כך רחוקה ממה שחונכתי או ממה שהרב מנהיג אותנו.
גדלתי על סיפורי צדיקים בילדותי- ואני מאמינה בהם באמונה שלימה.
מינימום השתדלות.!! פרוטקציה רק מבורא עולם!!
וכעת אני חושבת אולי זה לא נכון? ואולי צריך לנהוג כדרך העולם? יש לך קשרים תפעילי…. תעשי השתדלות, לבקש שינוי…ואם לא הולך- תקבלי באהבה. אבל למה לא לנסות?
קשה לי להתערב לקב"ה בניהול העולם… אבל זה מכניס אותי לחרדה. מצד אחד אני יודעת שכמות הסבל שאדם צריך לעבור הוא יעבור ממילא אז מה שייך השתדלות?
אם אני צריכה לסבול 3 שעות מכאב ראש ואני אקח אקמול…וכי בגלל האקמול הניסיון ייגמר?!
אני יודעת שכולם מבינים שכן אבל לי זה לא מובן.
אדם צריך לעבור כמות של צער, כמות של הפסד ממון וכו'… אז ברור שע"י תפילה וצדקה הוא יכול למתק את הנסיון אבל ע"י פעולה פשוטה של 'השתדלות'?!
הרב קוק כתב באחת החוברות שלו, שהיום כל קושי מוגדר כבעיה. ואם זו בעיה אז יש פתרון. לכל כאב יש אלף מכונים שיציעו כל מיני טיפולים כדי לעזור…
ואז אדם רץ מטיפול לטיפול ובסוף הכאב עובר כשפג תוקף הניסיון והוא מתלהב שהמטפל האחרון שהיה אצלו הוא הושיע אותו….
אומר הרב שצריך להבין שזו לא בעיה- אלא ניסיון. ואז צריך למתק אותו ע"י תפילה ומעשים טובים ולהבין שיש לנסיון פג תוקף.
ולדעתי כל זה זה לא כל כך מסתדר לי עם חובת ההשתדלות….
אז- מה הדרך? כתוב שהקב"ה לא נותן ניסיון אם האדם לא יכול לעמוד בו…. אז למה אנחנו מתערבים ומנסים למנוע את הניסיון?
וגם כשאני לא ממש מאמינה או כשאני בחרדה- האם זה שאני נמנעת מלעשות השתדלות לא מוכיח שלמרות שקשה לי אני מחזיקה באמונה?
כי באמת מה מונע ממני להשתדל אם לא ההבנה שהקב"ה מנהל את העולם? פשוט ברגש זה לפעמים נורא קשה!
אני מקווה שהרב מבין את הבילבול שלי….
זה אולי שאלות של ילדים…. משהו בהתנהלות החיים שלי לא ברור.
אני מרגישה שיש בי פער ענק בין אמונה ילדותית לחרדה. וחוסר האיזון הזה מערער את כל הדרך שלי…
תודה על ההקשבה והרצון לעזור לי,
בפרק בימי אלול זה כל כך חשוב לי להבין אותי…
אני מקווה שהייתי ברורה
בס"ד,
שלום וברכה גב'…
קראתי בתשומת לב גדולה את מילותייך ואכן חשתי מבין השורות את הבלבול הגדול השורה עלייך
חיבוטי הנפש שלך קשים משאול
אני רוצה לאחוז ב'סכין מנתחים' כואבת ופוצעת, בכדי לנסות לעזור לך
אל תקפידי על מילים שאכתוב להלן, כי אני באמת מתכוון לטובתך. ודברי מתבססים על דברי חז"ל ויכולתם להבין נבכי הנפש האמיתיים
ובזה החלי בס"ד – אנא ממך קראי בלב פתוח ושימת לב כל מילה שאכתוב
דעי לך
שורש כל המחשבות הללו, הינה גאווה מושרשת בעומק המהות שלנו
גאווה פסולה שעליה אמר הכתוב "תועבת השם כל גבה לב"
בעומק המחשבה שלך במקום שאת אולי אינך נמצאת במודעות ברורה להגדרת המציאות שלך
את בעלת גאוה!!
אני יודע שהגדרה כזאת מעוררת מיד התנגדות
אך אני סומך עלייך, שתהפכי את ההתנגדות להתבוננות
אנחנו ילודי אשה, קרוצי חומר, הבאים לעולם שפל לתקופה זמן קצובה,
נמצאים בהעלם מוחלט מהתהליך האמיתי שבשלו ירדנו לעולם
מתוך כל החוסר הזה, וקטנות הדעת הזאת, אנחנו מנסים להבין את הקב"ה,
אנחנו מנסים להתמודד עם שאלות קיומיות, ולא מבינים בכלל איך מה כמה ולמה
היסוד הגדול ביותר לתהליך של רוגע נפשי – את יודעת מהו?
כניעה!
זה מושג מסובך ורגיש מאוד מאוד להבנה (תרפרפי מעט בשער הכניעה בחובות הלבבות – ותביני עד כמה עבודה יש לנו בענין זה)
אך בכל אופן מה כניעה אומרת?
היסוד הפשוט של כניעה הוא – אנחנו לא מבינים כלום!!!
ולא כדאי לנסות להבין – כי לא נצליח
אנחנו ילודי אשה, וככאלה איננו מסוגלים להבין אפילו קצהו של תוכנית ודרך בעולם הזה – כי זה ממש אלוהות
ככל שאדם משכיל יותר, ומתחכם יותר בעבודת השם – הוא נמצא במצב מסוכן עד מאוד להגיע לבלבול ולטירוף הנפש
כי כוחות שכלו הגדול – נותנים לו הרגשה בתחילת הדרך שהוא מסוגל להיות 'מבין' בדרכי עבודת השם והבנת רצון ה'
ואז לפתע הוא מוצא את כולו מסובב בסתירות בדרכי העבודה
וכשהוא מגיע לפרשת דרכים זאת הוא נמצא במצב מסוכן מאוד שיש בה שלושה אפשרויות
או שהוא נופל חלילה לכפירה חמורה
או שהוא מתבטל לחלוטין ומבין שהוא לא מסוגל להבין – כמאמר בעל העיקרים "תכלית הידיעה – שלא נדע"
או שחלילה הוא עלול להשתטות ולאבד את דעתו מחמת הבלבול
לכן הראב"ד מגדולי הראשונים (כתב השגות על המשנה תורה לרמב"ם) תקף בחריפות לשון את הרמב"ם על כך שניסה להסביר את אחד משאלות הנצח איך זה שהקב"ה יודע הכל ועדיין יש בחירה
וע"ז השיג עליו הראב"ד בלשון קשה ואמר שהיה יותר טוב שלא יסביר כלום בענין זה כי אי אפשר להסביר את זה, וזה רק מוציא את התמימים מהתמימות הרצויה
זה למעשה הסוד הגדול ביותר המונח בצווי האלקי בתורתינו הקד' "תמים תהיה עם ה' אלוקיך"
כל הפלפולים הללו בענין זה – הינם חסרי תועלת וחסרי סיכוי להגיע אל המנוחה והנחלה
כי באמת באמת – אין לנו יכולת להבין כלום
וכל מה שאנו צריכים זה ביטול ביטול ביטול –
ביטול של מה? של הדעת שלנו!
לדעת שאנחנו כלום
אלא שאת שואלת – אבל מה לעשות ? איך לנהוג בפועל?
בדיוק על זה אמרו חז"ל באבות "עשה לך רב והסתלק מן הספק"
אנחנו מוקפים ספיקות בכל מהלך בחיינו, ואנחנו זקוקים לדעת תורה והשקפה בצורה זמינה כמו אויר מים ואוכל
ואם אין לנו את זה אנחנו שוב נצא מבולבלים
אלו דברי במישור הכללי, לענין שלשמו נדרשתי, אין כאן הוראות למעשה.
אבל יש כאן בהחלט מקום למחשבה יסודית על כל הענין של אמונה ביטחון וכניעה
לאור כל הנכתב כאן עולה כמובן הצורך הדחוף שתמנו לעצמכם רב שיהיה הבחינה של 'הרב המובהק' שלכם שהוא יהיה המכריע בשבילכם בעניני ההנהגה
ולענ"ד הדרך שבה אתם הולכים כעת היא איננה הדרך המתאימה לכם לדרגתכם – ולכן היא כל כך קשה מסובכת ואינה מניחה את הדעת
דרך התורה היא דרכי נועם, ומי שהולך נכון מרגיש בטוח ועל קרקע יציבה – מה שלא קורה אצלכם לרוב הפעמים.
אני כמובן מצטער אם דבריי נשמעים קצת נוקשים – אך הרגשתי צורך דחוף לאור הנכתב לכתוב דווקא בצורה הזאת.
ה' יצילנו מכל מכשול
הרב שלום פרץ
ראש ישיבת ומוסדות בית א'ל ב"ב
חנות
