רק הדממה, הבכי, ושתי נורות דולקות

"מהלילה ההוא עברו כעשרים שנה", מספר בעל העובדה, רבי מאיר זכרי, חתנו של רבי ניסים. "הייתי אז תלמיד בישיבת 'ברכת אפרים', בלילי שישי נהגתי חברי ואני ללמוד חברותא באחד מבתי הכנסיות בסביבה. באחד מלילי שישי נדדתי לרחוב הרב הרצוג 43 לבית הכנסת הישן של קהלת 'בית אל'.

"לפני הלילה ההוא הייתה ההכרות שלי עם רבי ניסים שטחית. בשעה אחת בלילה, אותו ליל שישי, חיפשנו חברי ואני בית כנסת סמוך לישיבה. עברנו ברחוב הרב הרצוג ליד בית מדרשו של רבי ניסים, חמי לעתיד, וראינו שתי נורות דולקות. נכנסנו. היה שם רק דממה, בכי מטלטל, ושתי נורות דולקות… החלטנו לשבת ללמוד שם עד שיבוא גבאי ויסגור גם את בית המדרש הזה. ואז התחולל המפגש הדרמטי עם דמותו המקוננת של מורי חמי.

"הייתי נתון עדיין תחת השפעת המעמד, כשראיתי אדם נוסף נכנס לבית המדרש, ואחריו מתפלל מקדים נוסף. אט אט התקבץ מניין אנשים.

כבר היה 03:00 לפנות בוקר, כשלפתע ניגש אלינו גבאי בית המדרש, ובידו שתי כוסות קפה. לי ולחברותא שלי… הוא התקרב אליי ולחש באוזני:

"הרב ציווה להגיש לכם…" 

הוא הגיש לנו קפה בלי סוכר, מנחה שלוחה מרבי ניסים. מאוחר יותר נודע לי, כי על פי ה'קבלה' מי שקם לפני התפילה, גם אם יש לו עוד שש שעות עד לתפילה, לא אוכלים ולא שותים. אבל קפה ללא סוכר מותר.

חנות