מתחברים בשמחה לנשמה.

פתיחת קניונים בשבת

שאלה: מדוע הקניונים והחנויות סגורים בשבת?

תשובה: מבחינה מעשית, היום ישנם הרבה קניונים הפתוחים בשבת ו"מצפצפים" על החוק, אם נתיר לפתוח חנויות וקניונים באופן חופשי זו תהיה פגיעה בחילונים ובדתיים כאחד, כיוון שפתיחת החנויות בשבת תאלץ את אותו מתחרה המעוניין לנוח בשבת מסיבות פרטיות או משפחתיות או מטעמי שמירת מצוות, לפתוח בשבת על מנת לא לאבד את לקוחותיו ולהפסיד את אחדות המשפחה ביום המנוחה.

ברוב ערי הארץ קיים חוק האוסר לפתוח את בתי העסק בימי שלישי אחר הצהריים. אוי ואבוי לו לסוחר שיפתח את חנותו ביום שלישי אחר הצהריים! הסוחרים המתחרים "יהפכו עולמות" נגד אותו סוחר, ההופך את התחרות המסחרית לבלתי הוגנת, כאשר אצלו העסק פתוח ואצלם סגור וכל הקונים יקנו בבית העסק הפתוח, כך שבעלי העסקים אשר בתי העסק שלהם סגורים ביום שלישי אחר הצהריים, יפסידו לקוחות וכספים.

לשבץ יש גם ערך רוחני וגם ערך משפחתי כאשר הילדים לא לומדים בבית הספר ולכולם יש חופש, בכוח השבת לאחד את בני הבית. כאשר יתירו לפתוח חנויות וקניונים בשבת אנחנו בעצם פוגעים בציבור שלם ולא דווקא בציבור הדתי והחרדי אלא בבעלי החנויות והעסקים שזכותם לנוח קצת ולהיפגש קצת עם המשפחה.

אביא בפניך דוגמא מהקניון בכפר סבא שבו נלחמו "שוחרי החופש" על מנת להתיר לפתוח אותו בשבת, בו בזמן שאותם "שוחרי החופש" במקום חופש – גורמים לעבדות! במקום שהסוחרים ייהנו ינוחו וישמחו בחיק השפחה יום אחד בשבוע, הם מכריחים אותם לפתוח עסקים בשבת ולהפוך לעבדים כל השבוע, ללא מנוחה.

האבסורד הוא, שהמצב הגיע עד כדי כך, שגם הסוחרים עצמם למרות היותם חילונים, התמרמרו על כך שהעירייה לא אוכפת את חוקי העזר העירוניים האוסרים לפתוח חנויות בשבת.

להלן שתי כתבות מתוך העיתונים המקומיים בכפר סבא:

א) מרד סוחרי ויצמן (ירוק בכפר 6.12.02 מאת: אירית מרק)

"לאחר ההפגנה ההמונית בכיכר העיר ביום השבת האחרון החליטו השבוע סוחרי רחוב וייצמן (בכפר סבא) לקחת את העניינים לידיים. עם עצומה החתומה בשם מאות בעלי חנויות רחוב וייצמן ניגשו לחברי מועצת העיריה בבקשה לעזרה

באכיפת חוקי העזר. לחברי המועצה שביקשו דיון דחוף בנושא, נקבעה פגישה לשבוע הבא. בינתיים, עוד שבת בקניון, עם המבקרים ועם המפגינים.

סוחרי רחוב וייצמן בראשותם של דדי רהב ודינה אונרייך החתימו עצומה, עליה חתומים מאות סוחרי וייצמן, הקוראת לבכירי העירייה לאכוף את חוקי העזר העירוניים. רהב ואונרייך, בשם הסוחרים, מאיימים כי באם לא ינקטו צעדים

משמעותיים לאכיפת החוק יחלו בצעדי מחאה כגון אי תשלום מיסי הארנונה.

לטענת רהב: "ביום חמישי הקרוב נקבעה לנו שיחה עם סגנית ראש העיר, רינה פז. אנחנו מתחילים תהליך הידברות בנועם, אם זה לא ילך ננקוט בצעדי מחאה חמורים. לא נבחל בהפגנה מול ביתו של ראש העירייה, יצחק ולד, ואף נפתח לו דוכן מול מרפסת ביתו בשבת! נראה אז איך הוא ירגיש. אם שום דבר לא יעזור נגיע לעימות גם עם בעלי החנויות במתחם הקניון. אני לא דתי אמנם, אבל לא רוצה להיות משועבד לעבודה בשבת והם גוררים אותנו לזה. בחו"ל מתייחסים ליום המנוחה כמו שצריך! אנחנו בודקים כרגע משפטית אם אנחנו יכולים לפנות לבג"ץ בנושא. לא נוותר! אני רוצה לנוח ביום השבת, ואף אחד לא יגיד לי "אז תנוח", כי אם אני אנוח ואגיע ביום ראשון לחנות שלי, אז אין לי עבודה. אם הם רוצים שנעשה שוק בעיר, נעשה שוק בעיר ונוציא את מרכולתנו החוצה, ואז נראה את האיפה ואיפה!"

ב) קטע נוסף, מתוך "השבוע בכפר" (6.12.02)

בינתיים התארגן לו ועד פעולה של סוחרי העיר, אשר החתים על עצומה מעל למאה סוחרים בכל רחבי העיר, המתנגדים לפתיחת הקניון בשבת. בעצומה הם כותבים: "אנו החתומים מטה תושבי העיר, שומרי חוק וסדר ובעלי חנויות בעיר, מביעים את מחאתנו על פתיחת הקניון בשבת בניגוד לחוק שעות עבודה ומנוחה וחוק העזר העירוני, וכך נמנע מאיתנו שוויון הזדמנויות. בעצם הקמת הקניון במרכז העיר נפגע חלק ניכר מפרנסתנו, וכעת עם פתיחתו בשבת יפגע נתח נוסף. חלק מאיתנו, שלא יכול לעמוד בגזרה כלכלית קשה זו, יאלץ אף הוא לפתוח בשבת וכך תמנע מאיתנו מנוחת השבת ובילוי בחיק המשפחה. האם נתת חבר מועצת העיר דעתך גם עלינו, על משפחתנו, על מצבנו הכלכלי? האם חשבתם עלינו?"

שאלה: אבל למה דווקא החליטו על השבת, הרי אפשר לקבוע בחוק שהמעסיק יחוייב לתת יום מנוחה אחד לעובד, באיזה יום שירצה ואז גם יהיה לו חופש וגם יוכלו לפתוח את החנויות בשבת?!

תשובה: כאשר לא יהיה יום קבוע שבו כולם יסגרו את החנויות, תהיה פה הפלייה לרעה של בעלי העסקים הפרטיים. מהי אשמתם של בעלי החנויות הפרטיות שאינם מעסיקים עובדים, מה אשמתם שאין להם את מחזור העסקים הגדול של הקניונים כדי להעסיק עובדים 7 ימים בשבוע? האם נגזר עליהם להפסיד, רק בשל רצונם האלמנטרי ליום מנוחה אחד בשבוע? זו תהיה תחרות לא הוגנת. ואל נשכח שבגני הילדים, וכן בבתי הספר היסודיים והתיכוניים אין לימודים בשבת. האם בעל העסק ועובדיו יאלצו לא להיפגש עם ילדיהם ביום החופשי של ילדיהם, ולא להנות בחברת משפחתם, רק מכיוון שאי אלו "מתייוונים" מודרנים, מאלצים את בעל העסקים לפתוח בשבת, ולהתריס נגד השבת ונגד כל מה שריח יהודי נודף ממנו.

בנוסף, לכך אם חשבת שבעלי החנויות מפסידים כסף בזה שהם לא פותחים את חנויותיהם 7 ימים בשבוע, אז כדאי לתת את הדעת על נקודה קטנה בכלכלה והיא: שכמות הכסף של הצרכנים עבור הקניות היא מוגבלת, ולכן אם חנויות יהיו פתוחות 7 ימים בשבוע אז הלקוחות יוציאו את אותה כמות כסף במשך 7 ימים במקום ב- 6 ימים, ובעלי החנויות ירוויחו אותה כמות כסף, רק שיצטרכו לעבוד 7 ימים במקום 6 ימים, אז למה לעשות להם את זה, למה? המנוחה בשבת היא לא רק עקרון דתי אלא גם סוציאלי ולאומי, תורת ישראל נתנה לעולם כולו את ההטבה הסוציאלית הכה חשובה, את המנוחה ביום השבת. (הנוצרים חיקו את יום המנוחה שלנו והעבירו אותו לראשון, המוסלמים חיקו את יום המנוחה שלנו והקדימו אותו ליום ששי), לפני מתן תורה לא היה קיים מושג כזה – יום מנוחה, קודם לכן עבדו במשך כל ימות השבוע כעבדים. אפילו בסטטוס קוו נקבע, שיום המנוחה יהיה יום השבת. והנה באים "שוחרי החופש" במטרה לגרום לעבדות במשך 7 ימים בשבוע.

להלן אביא לך כמה ציטוטים חשובים של אנשי רוח חילוניים בנושא השבת[1]:

אחד העם ממנהיגי הציונות:

"אין צורך להיות מדקדק במצוות, בשביל להכיר ערך השבת. מי שמרגיש בלבו קשר אמיתי עם חיי האומה בכל הדורות, לא יוכל בשום אופן לצייר לו מציאות של עם ישראל בלי שבת. אפשר לומר בלי שום הפרזה, כי יותר משישראל שמרו את השבת שמרה השבת אותם, ולולא היא שהחזירה להם את "נשמתם" וחידשה את חיי רוחם בכל שבוע, היו התלאות של "ימי המעשה" מושכות אותם יותר ויותר כלפי מטה, עד שהיו יורדים לבסוף לדיוטא התחתונה של חומריות ושפלות מוסרית ושכלית."

(אחד העם, "שבת וציונות", חוברת ו', סיון תרנ"ח, 1898).

אליעזר ליבנה ממנהיגי מפא"י:

"אתגר המהירות של החיים, הורס את אפשרות הקשר הרגשי בין הבריות… הפרסומת יוצרת דרכים ותשוקות חדשים לבקרים, ודוחפת את האדם לצרוך גם מה שהוא לא רוצה ולא זקוק לו כלל. וכל אלו מכרסמים כמובן במנוחתו הנפשית של האדם. הפרסומת המודרנית, כולל "יחסי ציבור", תפקידם לגזול את שארית המרגוע של ה"לקוחות", כלומר של כולנו, ולדחוף אותם ללא הרף מתשוקה מדורבנת אחת לרעותה. הבידור, הן הממלכתי והן המסחרי גורם לשידוף הנשמה המודרנית, ואינו מרפא את המתח שבלבו של האדם, כי אם יוצר אשליה של כאילו החלפת כוח, שעה שבעצם מקצץ הוא במקורות הנשמה. מעגל הקסמים של החיים המודרני הוא קדחתני והרסני, והאיזון יושג, רק בשבירת המעגל מיסודו. כלומר, על ידי יצירת אטמוספרה ולו זמנית המנותקת מן החיים המעשיים היום יומיים אחוזי דיבוק התשוקה והמרדף אחר הקריירה וכדומה. לחזור ליחסים בסיסיים בקשרי אנוש, לקצב רגוע, לגישה קשובה, לציפייה ולמאור פנים…

לשם כך דרושה לנו השבת, הכרחית עבורנו, אם אנו מתכוונים להתקיים על פני אדמה זו לאורך ימים, השבת במקוריותה, בהבנתה הרוחנית ובקני המידה הפסיכולוגיים שלה חשובה לנו ביותר, לנו לבני המאה העשרים."

("הארץ", 16.7.65).

ד"ר משה סנה: "התקנה שנקבעה במושב האחרון (להשבית את התחבורה הציבורית בשבת), אינה באה לפגוע בחירותו של הפרט, אלא להבטיח את מנוחת יום השבת, שהוא קניין משותף, לציבור החרדי ולציבור החופשי כאחד." (מתוך המאמר: "מבית ומחוץ" אשר פורסם ב"הזמן", 10.3.1944).

שמעון שיטרית: "כפיית נורמה, כגון קביעת יום מנוחה, אין בה משום פגיעה בחופש הדת והמצפון, שכן במקרה זה הנורמה שנכפתה דינה כדין כל נורמה, יהא מקורה אשר יהא, שנתקבלה על בני החברה, והמדינה רשאית לכפותה באמצעות חוקים. האם בשל כך בלבד שמקור האיסור הוא דתי יש לקבוע כי הוא פסול ופוגע בחופש דת?!" ("משפטים", ג').

לסיכום: אותם הנלחמים לפתיחת קניונים בשבת שרוממות ה"חופש" בגרונם, אינם מעוניינים בטובת האזרחים אלא ברווחים אלקטוראליים ובפרסום תקשורתי אנטי דתי. מה שכואב הוא, שתוצאות מעשיהם ודיבוריהם מגבירים את הקיטוב בעם, מעודדים שנאת אחים ובנוסף פוגעים כלכלית, משפחתית וחברתית באזרחים ש"כאילו" הם מדברים בשמם ולטובתם… בו בזמן שהם עצמם יכולים לגרום לכפייה חילונית סוציאלית וכלכלית.

בשל השקפתם האנטי דתית הם מוכנים לפגוע ברוב חלקי העם, והכל למען טובתם האישית ומתוך צביעות שקופה לכל מתבונן ישר.

[1] הציטטות מובאות באדיבות ארגון "מנוף" – המרכז למידע יהודי.

חנות