מתחברים בשמחה לנשמה.
שאלה: האם יש הוכחות ארכיאולוגיות למכות מצרים?
תשובה: כן, קודם כל התורה כותבת וזו ההוכחה האמיתית ביותר, אבל מי שצריך הוכחות חיצוניות ניתן לקרוא את הדברים הבאים:
נמצא פפירוס המאשר את עובדות עשרת המכות שירדו על מצרים. הפפירוס נרכש בשנת ה'תקפ"ח לבריאת העולם (1828 למנינם) על ידי המוזיאון של ליידן בהולנד ומספרו הקטלוגי – 344. הוא כתוב על שני צדדיו. ומכיל שבעה עשר עמודים. ברוב העמודים ארבע עשרה שורות, מן העמוד הראשון נותר שלם רק שליש, העמודים 9 ו16- הינם במצב גרוע ביותר וגם שאר העמודים כולם פגומים בשוליהם העליונים והתחתונים כאחת.
מאז נחשף נעשו מספר נסיונות תרגום, האחרון שבהם היה בשנת ה'תרס"ט (1909 למניינם), שנה שבה יצא לאור על ידי החוקר אלן גרדינר, אולם בהתאם למקובל ולמוסכם על המחקר ההיסטורי, נקבע מקומו שש מאות שנה לפני יציאת מצרים, כך לא ייחסו לדברים חשיבות במיוחד, והוא נגנז בלא אזכור מיוחד בספרי ההיסטוריה.
פרופסור עמנואל וילקובסקי הוא שגילה את הדמיון הרב בין תיאור ההרס והחורבן שפוקד את מצרים, כפי שמתאר אותן המצרי "איפואר", לבין התיאור של התורה על מכות מצרים, וזה לשונו:
"…חקרתי ודרשתי בכתובים, ואולם לא מצאתי אִזכור כלשהו לאסון כזה בספרים העוסקים בהיסטוריה של מצרים, עד אשר נתקלתי בהתייחסות לחכם בשם "איפואר", המקונן על-כך שים הנילוס הפך לדם.
חיפשתי אחר המקור, ומצאתיו במהדורה מאת אלן גרדנר, אשר תרגם את הטכסט בשנת 1909… עיון בכתוב הביאני למסקנה, שלא זו בלבד שהיה זה תיאור של שואת טבע, אלא שהטכסט היה תיאור מדויק של מכות מצרים… כה רב הדמיון בין התיאורים עד כי – שנים מועטות לאחר כן – כאשר שלחתי את הטכסטים המקבילים לפרופסור גוהן גרסטנג, האיג'יפטולוג הבריטי וחוקר יריחו, השיב לי הלה, שהטכסט מתוך הפפירוס המצרי נראה לו כהעתק מספר שמות…!" (פרופ' וילקובסקי, "חוזים בכוכבים וחופרי קברים" עמוד 32).
מרוח הדברים של כותב הפפירוס ניכר בעליל שאין הוא כותב שירה או נבואה כל שהיא על העתיד, אלא תיאור עצוב וכואב של מאורעות יוצאי דופן, אסונות שקורים לעמו המצרי, שהוא עד להם. בהתאם לגישתו הכללית של הפרופסור וילקובסקי, הבונה מחדש את הכרונולוגיה של מלכיות מצרים, ובהוכחות מרשימות הראה ששייכת תעודה זו בדיוק לתקופת יציאת מצרים, ופפירוס איפואר הוא "דיווח מן השטח".
אנו מביאים חלק מן ההקבלות בין פסוקי התורה ופפירוס איפואר, ודיים להרשים אותנו בדמיונם המפתיע:
