מתחברים בשמחה לנשמה.
עיניים עצומות בין סמטאות החוף בבת ים
"תיזהר, תיזהר! בצד ימין שלך יש מדרגה תלולה…"
"לא לא, אל תפנה ימינה… יש שם שלולית גדולה, תיזהר!"
טיפות גשם עבות, מלקוש של שלהי אדר, מכה בחוזקה במרצפות האבן. רסיסי מים עכורים ניתזים מבין השלוליות. יהודי עיוור לפות בזרועו של מורה דרך, עושה בזהירות את צעדיו בין סמטאותיה החלקלקים של השכונה. ניחוחו הרענן של הגשם שהרווה את העיר לאחר עשרות שבועות שחונים, נמהל במליחות המתקתקה שהרוח ייבאה מחוף הים הסמוך, ונסכה באוויר ריח רענן, מענג.
העיוור פוסע בעיניים עצומות לגמרי בין סמטאותיה המפותלות של בת ים. ידיו לפותות בזרועו המנחה של ר' מנשה ידידו.
"עגלת ילדים מצד ימין, תיזהר!".
השמש מגניבה קרן חמימה מבין העבים השחורים. שעת בוקר. ילדים בתי ספר וגנים נתקלים בצמד, נרתעים, וממשיכים במרוצה. משאית קטנה של 'טרה' דוהרת בכביש החוף. אם ושני ילדי גן עוקפים בזהירות את העיוור ועוזרו. צפירת אופניים. זוג רוכלים מקים דוכן ירקות.
בוקר בבת ים.
"זהו", ר' מנשה נאנח אנחת רווחה. "אתה יכול לפתוח את העיניים".
רבי ניסים פוקח את עיניו בזהירות מופלגת, עיניו מתחייכות כשהוא מזהה את סמל לוחות הברית שעל פתח בית המדרש. וככל שהיה רבי ניסים עיוור לחופי ימים ולבת ים ההמונית והשוקקת, נפקחו עיניו לרווחה גדולה כשהגיע סוף סוף הביתה, להיכל בית המדרש.
