מתחברים בשמחה לנשמה.

נאחז בתפילין כעוגן אחרון

  נאחז בתפילין כעוגן אחרון

 

גם כששכב במצב גסיסה בטיפול נמרץ, חשב כל העת על זמני תפילה, הנחת תפילין, שעת 'הנץ', מקווה… פעם ברח מהרופאים כדי לטבול. בשעותיו הקשות כשגלי הייסורים וזרם המורפיום עשקו את צלילות דעתו, היה נאחז בטלית ותפילין שלו, ומנסה בכוחות אחרונים להתעטף, להתעטר, גם אם השעה הייתה אחת אחר חצות… 'רגליו מוליכות אותו', האינסטינקטים נצמדים מתבייתים מאליהם לתפילין לזמן הנץ, למושגים רמחליי"ם…

"היינו אומרים לו, 'אבא עוד לא הגיע הנץ'…

"בעלי היה נאחז בתפילין הקדושות כעוגן אחרון שכדאי בשבילו לנשום ולהתייסר, אי אפשר היה לנתק אותו מהתפילין…

"אני יכולה לומר עוד דבר על האיש הקדוש הזה, בעלי. שבמהלך כל שנות נישואיי בלט יותר מכל דבר באישיותו: הגוף הפריע לו… מאד! הוא התקשה עם גופו. ניסה להסיט אותו לצדדין. להתעלם מקיומו הטורדני. להרעיב אותו. לסגף אותו. להתלונן על קיומו. מכל מקום, הגוף היה עניין שהעיק עליו".

חנות