מתחברים בשמחה לנשמה.

משמעות החיים וקיום המצוות

משמעות החיים וקיום המצוות – מה הקשר בין משמעות החיים וקיום המצוות?

תשובה: מצוות הם מלשון צוותא, הכוונה היא התחברות- כאשר אבא מצווה על בנו לעשות משהו, אז כשהבן עושה את מצוותו של האב, הוא בעצם מתחבר אל רצון האבא, הוא כמו היד הארוכה של האבא, לכן כשאנו מקיימים את מצוות הבורא, אנחנו מקיימים את רצונו ולכן אנחנו מתחברים אל הבורא.
כמו שכתוב בזוהר:

אורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד.

תרגום: התורה והקדוש ברוך הוא – הכל אחד.

והפירוש: כיוון שהתורה היא חכמתו ורצונו של הבורא, והבורא בעצמו הוא אחד ומאוחד, אז מי שמתאחד עם התורה על ידי קיום ולימוד מצוותיה הוא מתאחד בעצם עם הבורא.
וזו החכמה העצומה של הבורא שיצר תורה כל כך גבוהה ששורשה באין סוף והוריד אותה לעולם הזה של בני אדם כמונו , על מנת שנוכל לקיים אותה על ידי מעשינו הגשמיים.
ועל זה נאמר במקום שאתה מוצא גדולתו של הקדוש ברוך הוא- שם אתה מוצא ענוותנותו, דהיינו שהבורא האין סוף שאין דבר שנבצר ממנו, הוריד את התורה שיא גבוהה עד אין סוף והלביש את רצונו וציוויו בעולם הזה הגשמי וכל זה על מנת לזכות אותנו בחיי נצח בטוב השלם הנצחי.
מקורות ספר התניא פרק ד.

שאלה: ואיך המצוות מקשרות ומכינות אותנו לעולם הבא?

תשובה: בנוסף לכך שהמצוות מחברות אותנו אל הבורא המצוות הם גם ההדרכה של הבורא על מנת שנוכל לעבור את העולם הזה בהצלחה ולקיים את ייעודנו.

ממשילים את זה לצוות אסטרונאוטים שנשלח לירח ובכל רגע יש לו קשר עם המפקד שנמצא בכדור הארץ בכל רגע יש להם הדרכה ועצה מה לעשות על מנת להגיע ליעד שלהם, דהיינו להגיע לירח בשלום.

נתאר לנו מה היה קורא אילו לצוות האסטרונאוטים שנמצא כבר במרחק עצום מכדור הארץ פתאום מתקלקל מכשיר הקשר לכדור הארץ והם לא שומעים את קול מפקדם האהוב, ברגע זה הם מרגישים את בדידותם הנוראה ללא המפקד ללא הקול המרגיע והמכוון אותם, והנה הם צריכים לנחש איך וכיצד להגיע ליעד, כמובן שללא הקשר עם המפקד הם אבודים!

לאחר ניסיונות רבים ותפילות רבות פתאום הם הצליחו לתקן את מכשיר הקשר, ושוב הם מצליחים לקלוט את קולו והדרכתו של מפקדם האהוב, איזו שמחה איזו הצלה, שוב יודעים הם כיצד לכוון את החללית ליעד שלה.

כך אנחנו, נשמתנו נשלחה מגנזי מרומים לעולם הזה בכל רגע אנחנו צריכים לדעת כיצד לכוון את חיינו אל היעד לקיום ייעודנו בעולם ועל ידי קיום המצוות אנחנו יודעים כיצד לכוון את חיינו ובנוסף לכך אנחנו גם מחוברים לבורא, כי כאשר אנחנו מקיימים את רצונו של משהו אנחנו בעצם מחוברים אליו.
זוהי משמעותן של המצוות, בורא עולם משמיע את קולו בהן , דרך המצוות אנחנו יכולים לשמוע את קולו של הבורא- להתחבר אל רצונו של הבורא, להתחבר למקור הבריאה כולה.
מקורות: עלי שור עמ' לה'- הרב שלמה וולבה זצ"ל

שאלה: איך המצוות משפיעים על נשמתנו? היכן מאוכסנות המצוות שאנחנו עושים?

תשובה: בקבלה מוסבר שלכל נשמה יש 3 לבושים שהם לבוש מחשבה, לבוש דיבור ולבוש מעשה.
כמו לדוגמא אדם שיש לו גופיה, חולצה וסוודר, כך לנשמה שלנו יש 3 לבושים מחשבה, דיבור ומעשה.
כאשר האדם עושה מצווה במחשבה הוא מלביש את נשמתו במעשה המצוות וכן כאשר הוא עושה מצווה בדיבור או במעשה הוא מלביש את נשמתו.
כאשר אתה חושב בענייני תורה מצוות גמילות חסדים ,אתה מלביש את נשמתך בלבוש המחשבה.

כאשר אתה משתמש בכוח הדיבור שלך לעשות מצוות שאתה מתפלל או מעודד ומשמח את חבריך , אתה מלביש את נשמתך בלבוש הדיבור.

וכאשר אתה עושה מעשה מצווה כמו גמילות חסדים וכדומה אתה מלביש את נשמתך בלבוש המעשה.

כמו כן כתוב בספרים שכנגד כל איבר גשמי בגופינו, יש לנשמתנו איבר רוחני, וכאשר אנחנו מקיימים בגופינו הגשמי מצווה רוחנית אנחנו מתקנים ומשלימים את אותו איבר הרוחני בנשמתנו.
מספר הלבושים שאדם יכול להלביש את נשמתו הוא עצום וככל שהלביש את נשמתו יותר מצוות כך דרגתו העולם העליון יותר גבוהה.
הלבושים הם מעין אורות מיוחדים שהנשמה לובשת וככל שהיא לבושה ביותר לבושים נשמתה יותר מאירה בעולמות העליונים.

ויש לדעת שכל אדם מוגבל כמה לבושים הוא יוכל להלביש את נשמתו כי זה תלוי לפי כמות הזמן שנגזר עליו בעולם, וכמה נשמתו מתוקנת, יתכן שאדם היה כבר בעולם הזה ותיקן והלביש את נשמתו ונשאר לו כמה לבושים לתקן ובכל רגע אדם יכול להלביש עוד ועוד את נשמתו בלבושים רוחניים, כי בכל רגע הוא יכול לקיים עוד ועוד מצווה.
כל מצווה נמדדת לפי כוונת העושה – ככל שמעשה המצווה הוא יותר נקי יותר טהור, יותר לשם שמים כך הלבוש לנשמתו הוא יותר נקי וטהור, כמובן שלא צריך להימנע משום מצווה וגם אם אנחנו מקיימים אותה בגלל כבוד או בגלל טעמים אחרים זה גם טוב וגם זוכים על ידי זה ולאט לאט אנחנו מתעלים ומקיימים מצוות באופן יותר נקי ומבורר וטהור.
מקורות: ספר תניא פרק ד

שאלה כיצד קיום המצוות מקרבות את הגאולה?

תשובה: מאז חטא האדם הראשון התערב הטוב ברע ובכל חפץ יש ניצוצות של טוב ורע וכאשר האדם מקיים מצוות בחפץ זה הוא מעלה את ניצוצות הקדושה הנמצאים באותו חפץ.

לדוגמא אדם שאוכל תפוח ואחר כך בכוח ובאנרגיה שנוצרו לו בזכות התפוח הוא מקיים מצוות אז הוא בעצם מעלה את הניצוצות הקדושה שהיו בתפוח ועל ידי העבודה הרוחנית שהוא עושה הוא מברר את הטוב מהרע ומעלה את הניצוצות אל הקדושה בזכות במצוות שהוא עושה , וכך מתקנים את העולם.

כי יש מספר ניצוצות שצריכים להעלות אל הקדושה עד שיבוא המשיח ולכן ככל שנקיים יותר ויותר מצוות אנחנו מקרבים את המשיח כמו שכותב הרמב"ם: כפסק-דין הרמב"ם: "צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה ,כאילו חציו זכאי וחציו חייב, וכן כל העולם חציו זכאי וחציו… עשה מצווה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות, וגרם לו ולהם תשועה והצלה".
ומובן, שהכוונה בזה ל"תשועה והצלה" מיידית, לא רק למחרת או מחרתיים, כפשטות המשל דכף מאזניים שקולה, שכאשר מוסיפים פרט קטן על אחת מכפות המאזניים, הרי זה מכריע תיכף ומיד, וכן הוא בנמשל שעל-ידי מצווה אחת "הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה" – תיכף ומיד ממש, ובלשון הרמב"ם: "מיד הן נגאלין".

שאלה: למה המצוות ניתנו דווקא על ידי דברים גשמיים כמו תפילין שנעשה על ידי קלף, או מצה שנעשית על ידי חיטה וכדומה?

תשובה: בורא עולם ברא את העולם הזה החומרי בצורה שכאילו הוא מסתתר מעיננו, ניתן להמשיל זאת לסליל סרט, אם נבחין כיצד אנחנו רואים את הדמויות שבסרט? על ידי שאנחנו משלחים קרן אור חזקה-הפנס שבמקרן סרטים וכנגד הקרן אור מהפנס יש סליל עם נגטיב דהיינו צללים של חושך של הסתר מהאור ואז נראה על הקיר את הצלליות, אז בעצם הצלליות הן ההסתר של האור.

הצלליות הן בעצם העולם החומרי, שמסתירות מעיננו את הבורא כביכול, אבל כאשר אנחנו מקיימים מצוות בדברים החומריים הקיימים בעולם, אנחנו בעצם מגלים לכולם שיש משהו המסתתר מאחורי העולם החומרי, ואז אנחנו מקדשים את החומר , כי השתמשנו בחומר על מנת לגלות לעולם שיש את הבורא.
זאת אומרת שבזכות העולם הגשמי- עולם החומר יש לנו את אפשרות ההסתר ועל ידי ההתגברות על ההסתר ועל ידי שאנחנו משתמשים בעולם החומרי למען העולם הרוחני אנחנו זכאים להתחבר לבורא ולזכות לחיי נצח.

לדוגמא כשאדם לוקח קלף-עור של בהמה שעד עכשיו לא היה קדוש ועל ידי שהוא הופך את הקלף למזוזה או לתפילין או לספר תורה אז הוא בעצם מעלה את החומר אל הרוח אל הקודש.

וגם במעשי החסד והעזרה- כשאתה עושה חסד במכוניתך אתה מקדש את המכונית שלך כי היא נעשית כלי לעשיית חסד הוא דבר קדוש ורוחני.

וכשאתה נותן צדקה אתה בעצם מעלה את מעשיך הגשמיים שעשית כדי להרוויח את אותו כסף שאתה נותן לצדקה וכך גם מעשיך הגשמיים עולים אל הקדושה.
אתה בעצם מראה ומודיע לכולם – יש משהו מעל החומר- יש משהו יותר גבוהה מהעולם החומרי ועל ידי שימוש בעולם החומרי למען העולם הרוחני אז העולם הגשמי כאילו מתבטל למען העולם הרוחני דהיינו מצוות הבורא, ואז אנחנו מתחברים כך אל הבורא.

מסביר זאת בעל התניא: "כי בעשיית המצווה ממשיך האדם גילוי אין סוף ברוך הוא מלמעלה למטה, להתלבש בגשמיות העולם הזה… ועכשיו שמקיים בהם מצוות ה' ורצונו הרי החיות שבהם עולה ומתבטל ונכלל באור אין סוף ברוך הוא שהוא רצונו המלובש בהם… ועולה מהקליפה (שאינה קדושה) ונכלל בקדושת המצווה שהיא רצונו יתברך ובטל באור אין סוף ברוך הוא.

מקורות להרחבה: תניא פרק ד, לו, לז- ר' שניאור זלמן מליאדי, מבוא לחכמת הקבלה עמוד 306- הרב יחיאל ברלב

חנות