מתחברים בשמחה לנשמה.
איך יתכן שני דעות סותרות, שניהן אמת, ואיך לנהוג למעשה?
שאלה: אבל איך ייתכן ששניהם צודקים, הרי אחד אומר מותר ואחד אומר אסור, אחד אומר חייב והשני אומר זכאי?
תשובה: התורה היא אלוקית, היא איננה מעשי בני אדם. במציאות שלנו, של בני האדם, שני דברים שהפוכים זה מזה, הם מתנגדים ושוללים זה את זה. קור הוא לא חום, הוא מנוגד לחום. אך הואיל והתורה היא אלוקית, יש לה את הכוח המיוחד לאחד את ההפכים. להחזיק את שניהם בלי שיסתרו זה את זה. בשמים אפשר ששני דברים הפוכים יהיו נכונים. שמים אותיות אש ומים, שני הפכים שחיים יחדיו בשלום. כמו הברד שהיה במצריים, אש עם מים.
אלוקים אמר את שניהם גם חייב וגם זכאי, אלוקים נתן למשה טעמים להיתר וטעמים לאיסור, וההלכה היא כפי הרוב, אבל שניהם אמת כי את שניהם אמר אלוקים.
בנוסף לכך יש לנו לדעת שיתכן שמהזווית שלנו זה נראה לא מובן איך שני הפכים יכולים להיות אמת, אבל בשמים זה כן יתכן, כי המושגים שם הם מושגים אחרים מאשר שלנו."
דמיין חדר סגור שיש בתוכו כסא ושולחן, לחדר זה יש שתי דלתות משתי הצדדים, לכל דלת יש חור קטן להציץ לתוך החדר, והנה באים אלינו שניים אחד טוען שיש כסא ואחר כך יש את השולחן ואילו השני אומר "מה פתאום, אני ראיתי שיש קודם את השולחן ואחר כך את הכסא!" האם ייתכן ששניהם צודקים? אז התשובה היא שמצד המבט שלהם הם מרגישים צודקים 100% ובטוחים שהשני טועה, אבל במבט יותר גבוה, אז שניהם צודקים, כי כל אחד הסתכל מזווית אחרת, כל אחד הסתכל מדלת אחרת, כי מדלת אחת ניתן לראות קודם את הכסא ואחר כך את השולחן, אבל אם מסתכלים מהדלת הנגדית שממול אז רואים שיש קודם את השולחן ולאחר מכן את הדלת.
כך גם במבט שלנו קשה לנו להבין איך שתי דיעות יכולות להיות צודקות למרות שהן נוגדות, אבל במבט האלוקי, אז יתכן מאוד, כי אלוקים שם את הרב ההוא עם הכישרון ושורש הנשמה המסויים והמיוחד ולכן עליו לפסוק כך ואילו הרב השני יש לו כישרון ושורש נשמה אחר ועליו לפסוק אחרת, ואלוקים מסכים עם שני הפסקים כי הוא נתן לשניהם מקום בתורה כי הם לפי כללי הפסיקה אותם קבע הבורא.
ומסביר זאת המהר"ל (ספר דרך חיים – פרק ה משנה יז) שכמו שאש ומים שניהם כוחות שאלוקים מעוניין בהם למרות שהאש והמים שניהם הפכים, כך גם בענייני דיעות שונות והפוכות בתורה, בשניהם אלוקים רוצה
אמנם להלכה אנו ננקוט בשיטה אחת, כמאמר הגמרא שהבאנו: "אלו ואלו דברי אלוקים חיים והלכה כבית הלל". אכן, שניהם דברי אלוקים חיים, אך להלכה, למעשה, למציאות שלנו ששם אי אפשר לחיות ביחד שני הפכים – יש להורות כאחד מהם, לכן הלכה כבית הלל.
אמנם יכולים אנו לשמוע שרב אחד אומר שדעתו של השני אינה נכונה, כשם שביטויים כאלו כתובים בכל ספרי רבותנו בכל הדורות. אך אותו גדול, בעיניים שלו ובעומק שמשם הוא מביט, יש לו הכוח לומר שדעת השני איננה נכונה. אך גם אותה דעה 'לא נכונה', קודש היא ומכלל דברי תורה היא. אסור להיכנס עם דף שעליו היא כתובה לתוך שירותים והוא קדוש וצריך גניזה. כי גם היא דברי אלוקים חיים.
שאלה: אם שניהם נכונים אז מה אעשה למעשה?
תשובה: הורונו חכמים, 'עשה לך רב'. בכל המחלוקות כל אחד מאיתנו הולך אחר כוון פסיקה אחת, רב אחד. זה רצון ה' ובכך אנו וקיימים רצונו ויוצא ידי חובת המצוות.
הודרכנו משמים לקבל את פוסקי דורנו, כי מהשמים מסייעים להם. ועל זה נאמר: "יפתח בדורו כשמואל בדורו". "והלכת אל השופט אשר יהיה בימים ההם", ולומדים מכאן חז"ל שהקב"ה מצווה אותנו לקבל את הפוסק והשופט שבאותו הדור, כאילו הוא משה רבנו בשעתו. לא אנו יצרנו את ירידת הדורות, זהו מהלך אלוקי מכוון שנגרם עקב חטא אדם הראשון, ואין כאן המקום להאריך . זה לא באשמתנו. אנו חפצים בכל ליבנו לדעת את ההלכה, לדעת מה הדין בכל מיני שאלות שמתחדשות עקב המציאות שמשתנת. ואין לנו אלא גדולי דורנו. הקב"ה בתורה כתב והסמיך אותם להורות לנו ולהיות לנו לעיניים. "ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך".
