מתחברים בשמחה לנשמה.

מה קורה בשעה 2.20 אחר חצות?

מה קורה בשעה 2.20 אחר חצות?

באחד הימים נתפרסם בציבור בשם אחד מזקני תלמידי ה'חפץ חיים', שחלם חלום, בו התגלה אליו רבו הגדול, ובישר לו אודות ביאת המשיח בראש השנה הקרוב.

השמועה עשתה לה כנפיים. אחד מתלמידיו של רבי ניסים, שהכיר היטב את הציפיה לישועה של רבו, החליט לשמח אותו ולשתף אותו בידיעה המרעישה.

הוא ניגש לרבי ניסים שעה לאחר אמירת 'תיקון חצות' בעוד עיניו אדומות מבכי, וסיפר לו על החלום המפורסם.

כששמע רבי נסים את הסיפור, נשא אליו את עיניו האדומות מבכי, וענה לו בזה הלשון:

"אנחנו לא מצפים לבוא המשיח משום שמאן דהו חלם על כך, וגם אין זה נכון להאמין שהמשיח יבוא בראש השנה הקרוב! אנחנו מצפים לו בכל יום! בכל שעה!" רבי ניסים הציץ לרגע בשעונו ואמר, "אנחנו מצפים לו היום. אור ליום שלישי בשעה שתיים ועשרים אחר חצות!"

  כשהרגש עולה על גדותיו

כל ימיו חי אמונה, בער אמונה. וכך הפכו ענייני גלות השכינה, גאולה, משיח, תחיית המתים – חלק חי ונושם ממהלך חייו. לא אחת בסוף 'תיקון השובבי"ם', היה מדבר אל השם יתברך. ברגעים האלו, שעת הנפש החשופה והבהירה ביותר שלו, היה מדבר ממעמקי לבבו. כל ה'רבי נסים' היה עולה אז על גדותיו, והיה נחשף לעיני העולם.

באחד מתיקוני השובבי"ם דיבר גאולה. והוא קם ואמר מילים נוראות, שהרתיעו את הציבור:

"רבונו של עולם! אנחנו רוצים את המשיח עכשיו!… עכשיו! מגיע לנו עכשיו! אל תמשוך אותנו יותר… די. די. אני מבקש, תובע, תביא לנו את הגאולה עכשיו!…"

הוא דיבר ברעש עצום, בכלות הנפש, בבכי תמרורים, כילד המושך באבנטו של אבא, ומתחנן ומיילל על חייו. מעמדים כאלו הותיר את הציבור המום ונרעש.

צורת הדיבור הפתוחה הזו, שהייתה שכיחה בכמה מצמתי העבודה שלו, הייתה צורת דיבור של יהודי שחי את השם יתברך ברמ"ח ושס"ה אברי נפשו. צורת הדיבור הזו הייתה חלק מהקרבה העצומה שחש כלפי חי-החיים!

חנות