הנאות מותרות ואסורות- שאלה: מה ההבדל בין ההנאות המותרות להנאות האסורות? מה איכפת לאלוקים אם אני אוכל שרימפס?

תשובה: כמו שיש חוקי פיזיקה שאלוקים קבע בבריאה, לדוגמא אם תזרוק חפץ לתקרה, הוא ייפול למטה בגלל שאלוקים קבע את חוק כוח המשיכה, אדם שיאכל מאכלים מקולקלים, יהיה לו כאבי בטן, כי כך נקבע בבריאה שיש מאכלים שמזיקים לגוף ואי אפשר להתעלם מחוקי בריאה אלו.

כך גם בעולם הרוחני, אלוקים גילה לנו חוקים אותם יצר בעולם על מנת שנשמתנו תהיה שלימה ולא תינזק, וכשאנו שומרים על חוקים אלו, נהנים ממה שמותר להנות ונמנעים מהנאות האסורות אנחנו מקיימים את חוקי הבריאה שאלוקים קבע בעולם וזוכים לשמור על נשמתנו שלימה מבלי לפגום בה.

שאלה: אבל מה ההבדל בין שרימפס שאסור לי לבין בשר פרה שמותר לי?
תשובה: על מנת להסביר את ההבדל אנחנו צריכים מעט הסבר מחכמת הנסתר, הרעיון שבכל דבר בעולם יש ניצוצות קדושה שמחיים אותו, ויש מאכלים שיש בהם ניצוצות קדושה שאנחנו צריכים להעלות ויש ניצוצות שאסור לנו להעלות אותם והם מזיקים לנשמתנו.

ואם תשאל איך נכנסו ניצוצות הקדושה במאכלים גשמיים?
ובכן, נחזור אחורה לתחילת הבריאה, אדם הראשון היה נשמה ענקית שאלוקים ברא, תפקידו היה לשמוע בקול ה' ולא לאכול מעץ הדעת ואז הוא היה מקבל שכר ומתקן את כל הבריאה, אבל כיוון שהוא חטא, נתפזרו ניצוצות הקדושה לכל הבריאה.
על פי ספרי הקבלה כולנו חלק מנשמתו של אדם הראשון, וכשהוא חטא אנחנו חטאנו יחד איתו כי היינו כלולים מתוך נשמתו, לכן תפקידנו לתקן את הניצוצות שיש בבריאה על ידי שנאכל את מה שמותר ונברר את הטוב מהרע, חלק מבירור הטוב מהרע הוא האכילה הכשירה, שהיא האוכל הטוב ולעומת זאת המאכלים הלא כשרים הם הרע שאסור עלינו לאוכלו.
בנוסף לכך, כל מצווה שאנחנו עושים בעולם החומר גורמת להעלות את ניצוצות של קדושה הטמונים בחומר, כך יוצא שאנחנו מעלים את כל הבריאה אל הבורא יתברך שמו, ואסביר את עצמי:

אם נשים לב, כל דרגה בבריאה משרתת את מי שנמצא מעליה, העולם מחולק לדצח"מ דהיינו דומם, צומח, חי , מדבר
כשאתה אוכל בשר בהמה ובאנרגיה שיש בבשר אתה מקיים את רצון ה', אתה בעצם מעלה את הבהמה לדרגת רוחניות כי השתמשת בבהמה שאכלת כדי לקיים מצוות רוחניות, למדת תורה, עשית חסד, אם נסתכל אחורה ממה גדלה ונהנתה הבהמה שאכלנו? היא נהנת מהצמחים שאכלה, ואם נסתכל עוד אחורה איך הצמח גדל? במה הצמח השתמש כדי לגדול? נראה שהצמח נהנה מהאדמה והמים שעזרו לו לצמוח, יוצא שכשאתה אוכל בהמה אתה משתמש בכל חלקי הבריאה, חי- בהמה, צמח- צומח אדמה ומים- דומם = דצח"מ.

בכל מאכל בבריאה יש ניצוץ, תפקידנו הוא להעלותו לשורשו למקורו- לרוחניות, אבל יש מאכלים שאסור לנו להעלות אותם והם המאכלים האסורים, שאי אפשר להעלות את הניצוץ הנמצא בתוך המאכל האסור, לעומת זאת כשאנו אוכלים את המאכל המותר ומשתמשים בו לרוחניות, אנחנו מעלים את הניצוץ הקדוש שנמצא באוכל וחזירים אותו לשורשו, ובכך אנחנו מתקנים את הבריאה ומתקנים את חטא עץ הדעת על אדם הראשון שגם אנחנו חטאנו כי אנחנו חלק מנשמתו.

למילה מותר ולמילה ואסור יש בלשון הקודש 2 משמעויות שקשורות בצורה מדהימה אחת אל השנייה ואסביר את עצמי בסיפור: פעם עלה איש אחד עם כלב לאוטובוס ושאל את הנהג, האם מותר לי להעלות את הכלב לאוטובוס?

עונה לו הנהג: "מותר- אסור, אסור- מותר"
האם הבנת את הנהג? מותר או אסור?
ובכן ההסבר הוא כך: מותר אסור- הכוונה כלב שאינו קשור דהיינו מותר, כלב כזה אסור להעלותו
אבל אסור- מותר, אם הכלב אסור דהיינו קשור אז מותר להעלותו.
ובכן למילה מותר יש 2 משמעויות- אחת שמותר לעשות משהו, ומשמעות שנייה מותר מלשון שאינו קשור
וכן למילה אסור יש 2 משמעויות אחת אסור מלשון שאסור לעשות משהו ומשמעות שנייה אסור מלשון קשור.
עכשיו נחזור לעניין ניצוצות הקדושה, כשיש אוכל שמותר לנו, אז לא סתם קוראים לזה מותר- כי הוא גם לא אסור וגם הניצוץ שנמצא בתוכו הוא מותר הוא לא קשור ואנחנו יכולים להעלותו לקדושה.

לעומת זאת המאכל האסור- הוא גם אסור לנו מלשון שאסור לאוכלו, אבל גם מלשון קשור, שהניצוץ שמצא בתוך המאכל האסור, הוא אסור-קשור בתוכו ולא ניתן לנו להעלותו לקדושה.
לכן מה ששאלת למה יש מאכלים שאסורים ויש שמותרים הסיבה היא כי בתוך כל מאכל יש ניצוצות קדושה שתפקידנו להעלותם, ובמאכלי ההיתר מותר לנו להעלותם, לעומת זאת במאכלים האסורים הניצוץ אסור-קשור ואין לנו רשות ואפשרות להעלותו.

לכן אלוקים נתן לנו בתורה כללים כיצד לדעת מה המאכלים שניתן ומותר לנו להעלותם ואילו הן אסור לנו להעלותם, ולכן בשרימפס יש ניצוץ אסור ואסור לנו להעלותו ואכילת איסור פוגמת בנשמתנו, לעומת זאת אכילת היתר כדי לעבוד את השם, היא מעלה אותנו ומקדשת את החומר ומתקנת את הבריאה ואת חטא אדם הראשון שאנחנו חלק-ניצוץ מנשמתו הגדולה.
ומה ששאלת למה אלוקים עשה מאכלי איסור ומאכלי היתר, הסיבה היא: כי תפקידנו לתקן את חטא אדם הראשון שאכל מעץ הדעת שאלוקים אסר לו, וכיוון שאנחנו חלק מנשמתו, תפקידנו לתקן את חטאו ולאכול מאכלי היתר ולהימנע ממאכלי איסור.

והסיבה שאלוקים נתן לאדם הראשון את ניסיון עץ הדעת הוא כפי שהסברנו שמטרת הבריאה להטיב לנבראים וההטבה תהיה שלימה על ידי שהאדם יבחר בטוב וימנע מהרע, ואז יזכה להטבה מבלי בושה אלא בתורת שכר על מעשיו הטובים ובחירותיו הטובות.
ניתן להרחיב מאוד מאוד בנושאים אלו אבל הייתי חייב לקצר כי זה לא קשור ממש לשאלה.
הערה חשובה: כל ענייני ההיתר והאיסור קשורים לניצוצות הקדושה ולכן לא רק באוכל יש עליית ניצוצות קדושה אל בכל מעשה שאנחנו עושים ובוחרים בין טוב לרע אנחנו מתקנים את חטא אדם הראשון וכך משלימים את נשמתנו ומכינים לעצמנו את השכר בעולם הנצח.
ספר התניא, פרק ז', ר' שניאור זלמן מלאדי זצ"ל , ספר הגלגולים פרק לח' – כתבי האריז"ל.

חנות