מתחברים בשמחה לנשמה.
מהיכלות הרש"ש, לבעיותיו של אבי מנצרת
משעה שתיים לפנות בוקר, ועד לפני חצות בלילה למחרת – הוא שקוע בעמל התורה, בהכנות לתפילה, שקוע בעשרות שיעורים, בכוונות, דמעות, תפילות וטבילות – ובד בבד נשמתו פתוחה, חשופה לרווחה לבעיות שלום-בית של שלמה מיוקנעם, לבעיות הכספים של אבי מנצרת-עילית, בעיות שידוכים של לוי מכרמיאל, ומאות-מאות יהודים שביקשו מגן וסעד בצל החמה המלהטת – –
סבל של יהודי באשר הוא, הפך מטבע הדברים, לסבלו האישי. יהודים שנקלעו לחובות או סבך כלכלי – היו הופכים את רבי ניסים המקובל והפרוש לעסקן וכלכלן. היה משקיע את נפשו ויישותו בחילוץ נזקקיו. תלמיד שפוטר מעבודתו, אחר ששקע בדכדוך, או התפתל בבעיות נושים, עבריינים – לבבו של רבי ניסים היה ביתם הטבעי. הוא העניק לכל מר-נפש משען רגשי ומעשי.
היה מטלטל עצמו ממרום היכלם של האריז"ל, הרש"ש, הרמח"ל – ונוסע עם נזקקיו לרופאים, שדכנים, עסקנים.
הנה מאורע מאפיין, החושף קצה-קרחון מעולמה הרוחני של הנפש הזאת.
סוד הקסם של רבי ניסים מהו?
מעשה נפלא ארע בפלטין של מלך. כל אימת שהיה רבי ניסים מגיע לירושלים, היה שם פעמיו אל הכותל המערבי. אותו ערב נסע רבי ניסים בחברת הנהג, חתנו הגדול, ותלמיד נוסף מתלמידיו.
רבי ניסים לא היה מצויד באישור כניסה המיועד לאח"מים כדי להיכנס עם הרכב לרחבת הכותל. הרכב התקרב למחסום שלפני הכניסה לחניה, והשוטר הורה לנהג לעצור, כיוון שהכניסה למקום היא רק לבעלי אישור.
השוטר ניגש אל הנהג וביקש לברר מי ומי הבאים. פני כל הנוסעים היו נשואות למוצא פיו של רבי ניסים. הם ציפו שיבקש טובה אישית מהשוטר שיכניס אותם פנימה.
רבי ניסים שתק כצפוי, והשוטר, הורה כצפוי, לרכב לצאת למקומות החניה הציבוריים. אותו רגע, פנה התלמיד שישב ברכב לרבי נסים, רוח שטות נזרקה בו, והוא אמר לו בעזות מצח:
"נו, הרב, איפה הקסמים שלך?"
זו הייתה חוצפה שחצתה גבול אדום. הנוכחים זעו באי-נוחות ומבוכה. אבל רבי ניסים, כדרכו, לא ראה בכך פגיעה בכבודו. הוא גם טרח להשיב לתלמיד.
"אספר לך מה הקסמים שלי. אני למוד להרכין ראש. אולי תנסה את זה בחיים. זה יעזור לך…"
לפתע, בלי להבין איך ולמה, הורה השוטר שהיה אחראי על כניסת הרכבים לנהג להמשיך פנימה, והרים את המחסום. אולי משהו בסבר פניו של הרב נגע בנשמתו. מכל מקום רכבו של רבי ניסים נכנס אל הרחבה.
ה'מופת' של הכניסה לרחבה, נטול משמעות. ה'מופת' האמיתי הוא המשפט המדהים שהפיק הרב, משפט שעשוי לטלטל את כל מקבצי נדבות הכבוד שבתוכנו, ולחולל בנו הפיכה. המשפט הזה גם היה קו מנחה בחייו של רבי ניסים עצמו:
"אספר לך מה הקסמים שלי. אני למוד להרכין ראש. אולי תנסה את זה בחיים. זה יעזור לך…"
רבי ניסים, איש פשוט בעולם נשגב שטוף-אורה, הרכין את ראשו על כל גל וגל, מימי המאבק של ילדותו בפידאיון בחורבות הסרוחות של כפר-ירוחם, עד זיבולא בתרייתא, כשספוגין של צמר הבעירו את גופו, וספר תורה מונחת לו בחיקו – –
