מתחברים בשמחה לנשמה.
ללא רגעים של 'כלאחר יד'
לא הייתה שמץ סתמיות בעולמו. לא הייתה תנועה של 'כלאחר יד'. מעולם לא השתעשע שעשוע אגב'י באצבעותיו בחפצים, כמנהג אנשים ברגעי-ביניים בחייהם. גם לא היו 'רגעי ביניים' בחייו. אף פעם לא מרט את קצות החליפה או המפה. ולא עשה תנועות סתמיות. תמיד ניצב הכן! תמיד זהר באופק הייעוד הנשגב באלפי אורותיו; הייעוד היחיד שכדאי לו לאדם לחיות בשבילו: "להתענג על השם ולהנות מזיו שכינתו". היה ניגש לכל מעשה מצווה, במלוא ההכנה, הדריכות, העיון…
הנה עדותו של ר' מאיר חיון, מי שליווה גם את רגעי-האקראי בחייו, הרגעים ש'בין לבין':
"הרב פרץ היה אדם שלא השתהה מעולם סתם. היה מרוכז ודרוך כל הזמן. היה מגיע הביתה, אוכל משהו, עוזר במה שצריך, ופונה מיד ללמוד. לא ראיתי אותו מעולם יושב סתם. אפילו לרגע!"
להתייחס להערצה ולגיחוך – באותו שוויון נפש
כל ימיו היה רבי ניסים פוסע בנתיבו הקבוע. אחת היא לו מה יחשוב ואיך יסתכל עליו העולם שמחוץ לחומות לבבו. הנה עדותה של רעייתו הרבנית תחי':
"כאשר נסענו לארצות הברית, לטיפולים, בתקופה הראשונה עדיין לא הכירו אותו. בעלי היה נכנס לבתי כנסת ובתי מדרש. ועושה מה שהיה חושב שראוי לעשות, גם במצבים שהדברים לא היו מקובלים לחלוטין.
"לא אחת הסתכלו עליו במבטי תמיהה והיו לחישות סביבו. בעלי לא ראה 'סביבה', ועניין אותו כחמץ לאחר זמן הביעור – אם אנשים נושאים אליו עיני הערצה או עיניים מגחכות.
"שאלתי אותו פעם איך הוא לא חושש. הוא השיב בפשטות, וזה גם היה הקו הבהיר שהוביל אותו כל ימיו אשר חיה:
"אם זה מה שצריך לעשות – זה מה שאני צריך לעשות".
"כשהגיע לניו יורק, למשל, מניין רגיל של בעלי בתים, בעלי היה מתעטף בפראק האפור שלו, אותו לבש בשבת מטעמים קבליים, ועורך ב'קבלת שבת' הקפות סביב ההיכל, כמנהג המקובלים…
"זה היה חיזיון מדהים. בית כנסת נכבד, מלא מפה לפה, כולם ישובים במקומותיהם, שרים את מזמורי 'קבלת שבת'. פתאום מגיח יהודי מבוגר, פראק אפור מוזר, נושא בידיו סידור ענק, 'בית דוד ושלמה', ומקיף את ההיכל פעמיים. כולם היו בוהים בו. מתלחששים. חלקם מצחקקים. זה לא נגע באפס קצהו. הוא התייחס לשני המכשולים, הבעות הערצה או לחישות גיחוך, באותו שוויון נפש.
"הוא הגיע לשם בימי 'ספירת העומר'. כולם אומרים את הברכה, סופרים את ה'ספירה' במידה זו או אחרת של התלהבות, וממשיכים ל'עלינו לשבח'. אבל בעלי עד שסיים את הברכה בלבד – בית הכנסת כבר התרוקן ממתפלליו…"
