כשהזמן בוער כתנור

אומרת עוד רעייתו הרבנית:

"היה עוד דבר שהעיד על הדריכות המתמדת שלו. במהלך 43 שנות חיינו אני לא זוכרת אותו אפילו פעם אחת ללא ספר ביד. פתוח או סגור. הוא היה צמוד לספר. הספר היה כלי הנשק שלו בעבודה. גם בתור מאורסת לא היתה פעם שראיתי אותו ללא ספר.

"גם בטיסות. בשדות תעופה. במטוס, בעלי הקדוש שקוע בספריו. ערימת ספרים מוגבהת סביבו. אוי, כמה אהב ספרים! לא היה מצב שהיינו מדברים על מילי דעלמא. הזמן בער כתנור… העיניים שלו שקועות כאילו מאליהן בספריו… הייתי אומרת לו לפעמים, לאחר שבע שעות טיסה ללא מילת שיחה:

"אפשר קצת לדבר איתך?".

"היה מחייך במאור פנים, נצמד עוד יותר לשורות הספר, ואומר בחביבות הידועה שלו:

"טוב מאד. תדברי.. אני מקשיב!…"

  לא ימושו

מספר תלמידו רבי מאיר מועלם:

"אני הייתי מתגורר בעבר בטבריה, והרב היה מתארח אצלי כשהיה מגיע לטבריה לקברי צדיקים או להתבודד.

"לפני שהלך לנוח בצהריים, ביקש ממני ספר. ככה הוא נרדם, עם הספר ביד. אלו היו השנים הראשונות שלי במחיצתו, ולא הבנתי כיצד נרדמים ככה, עם ספר ביד, אולי זה בזיון הספר? שאלתי את הרב לפשר הדבר והוא אמר לי:

"אגלה לך סוד חשוב. לעולם אל תמוש מהתורה. לא בעמידה ולא בשכיבה ולא בישיבה. איפה שתהיה אל תמוש ממנה. איפה שאתה – תיקח אותה איתך. אני הולך לישון – אני הולך לישון איתה…"

חנות