מתחברים בשמחה לנשמה.
שאלה: איך נתהוו המחלוקות?
תשובה: יש לדעת שבתחילה לא היו כמעט מחלוקות כי היה את בית הדין הגדול וכל ספק היה היהודי פונה לבית הדין שבעיר שלו ואם הם לא היו יודעים היו פונים לסמכות יותר גבוהה עד שהיו יכולים להגיע לבית הדין הגדול בירושלים ששם היו נפסקים הדברים ללא עוררין, אבל מאז זמן החשמונאים שבגלל הגזירות נתפזר בית הדין הגדול אז התחילו המחלוקות.
ויש לדעת שאף על פי שכשפותחים את התלמוד והמשנה נראה כאלו ישנם הרבה מחלוקות אבל האמת היא שיחסית לכמות החומר אז ברוב ההלכות אין מחלוקות, לדוגמא כולם מסכימים שיש להניח תפילין , לשמור שבת, לא לגנוב ולא לרצוח, לעשות פסח וסוכות, כי כולם מסכימים בכל העניינים העיקריים, ומה שיש מחלוקות זה על הפרטים שצדדים שבתוך ההלכה, אבל על עיקרי ההלכות אין מחלוקות, כי זה עבר מדור לדור ומרב לרב.
המחלוקות הן על הפרטים ועל החלת כללי הפסיקה על המציאות המשתנה, שזה דבר שמשתנה לפי הבנתו, כשרונו ושורש נשמתו של כל רב.
להלן נפרט את סיבות למחלוקות:
סיבה ראשונה היא: כישרונות שונים- לכל אדם יש כישרונות, עומק הבנה וזווית ראייה שונים, קח דוגמא, נניח אתה ואחיך לומדים נהיגה, והנה מורה הנהיגה בוחן אותך לראות אם אתה מוכן לטסט, ופתאום צופרת לכם מאחורה מכונית ספורט, אתה הנהג ואתה מחליט להאט ולתת למכונית לעקוף אותך, אחיך שיושב במושב האחורי באוטו, אומר לך איזה שטות עשית! היית צריך להגביר את המהירות שלך , ושניכם מתווכחים, מורה הנהיגה מתערב ואומר ששניכם צודקים, כל עוד אתם לא עוברים על כללי הנהיגה אז ניתן או להאט את הרכב או להגביר מהירות בתנאי שלא תעבור את המהירות המומלצת.
אתה ואחיך שומרים על הכללים אבל האופי שלך הוא לפסוק להאט ולא להכנס לסיכונים ולעומת זאת אחיך גם שומר על הכללים אבל הוא מעדיף להאיץ באוטו, המחלוקת ביניכם קשורה לאופי השונה שלכם.
כך גם הרבנים הם קיבלו את הכללים לפסיקה אבל כמובן שישנם דברים ומקרים שלא כתובים והם פוסקים לפי כללי הפסיקה, ויתכן שני רבנים שיפסקו הפוך אבל שניהם צודקים כי שניהם פעלו לפי כללי הפסיקה, וכל אחד מדמה את המקרה לפי סברתו ושכלו מה שאלוקים נתן לו.
הם אמנם יכולים לדון ביניהם אבל כל עוד ששניהם פוסקים לפי הכללים ואינם מטים את הדין לפי רצונם אלא לאחר עיון וחקירה אמיתית אז אלוקים מסכים עם שני הפסקים האלה אפילו אם הם הפוכים!
ואם תשאל למה הדברים לא ברורים? למה לא כתבו את כל הכללים ואת כל הפרטים וכך לא יהיו מחלוקות?
אז התשובה היא שלא שייך לכתוב את כל הפרטים ופרטי הפרטים, המהר"ל ממשיל זאת לעץ , ענפים ועלים- דהיינו: כמו שבכל עץ יש את הגזע ויש את הענפים הראשיים ויש את הענפים שיוצאים מהענפים הראשיים ויש גם את העלים, כך גם בכל הלכה ישנם פרטים ופרטי פרטים, ולכן יתכן שקיבלו מרבותיהם את ההלכות אבל לא שייך לפרט כל מקרה ומקרה בחיים , כי זה פרט בתוך הפרטים הכלליים ולכן עליהם לפסוק הלכה לפי הכללים שיש בידיהם ולפי השוואות למקרים דומים שפסקו להם רבותיהם ולכן נתהוו מחלוקות כי יש לכל אחד כשרון שונה והבנת עומק שונה.
סיבה שנייה להתהוות המחלוקות היא מפני שכל יהודי יש לו שורש נשמה ממנו היא נחצבה, יש נשמה שהיא משורש של דין ויש נשמה שהיא משורש של חסד, יש רב ששורש נשמתו הוא משורש דין ולכן הוא נוטה להחמיר ויש רב ששורש נשמתו הוא משורש חסד והוא נוטה להקל.
שני רבנים אלה, פוסקים לפי הכללים ולא סתם מחליטים מעצמם אבל הנטייה הפנימית שלהם מורה להם להתיר או לאסור, ודאי שהם לא מחליטים באופן שרירותי כי בא להם, אלא פשוט כשבא אליהם מקרה שלא כתוב בספרים ולא פסקו בו בעבר אז הנטייה הנשמתית שלהם זה להשוות את זה למקרה האוסר או למקרה המתיר לפי נטיית נשמתם.
וכך נתהוו מחלוקות.
