ידיד נפש, אב הרחמן, משך עבדך אל רצונך
התנמנמתי מעט. בשעה חמש לפנות בוקר אני שומע רחש של שירת-כיסופין עולה ובוקע מכיוון ארון הקודש. רבי ניסים עדיין ישב על הקרקע, אותה תנוחה ואותה מגבת, היה מתנועע בדבקות עצומה, וקולו, ונפשו, וכל הווייתו נצמדים למילות הזמר:
"ידיד נפש, אב הרחמן…
"משך עבדך אל רצונך – – "
"אט אט הצטרפו יהודים נוספים לזמר הרוטט. ופתאום מצאתי גם אני והחברותא את עצמנו עוצמים עיניים ומתחברים למתיקות ולערגה ולכלות-הנפש שרבי ניסים הבעיר בהם את צינת בית המדרש בשעה זו של אילת השחר:
"הדור, נאה, זיו העולם…
נפשי חולת אהבתך – – "
"מאוחר יותר כשכבר השתדכתי עם בית המלכות של רבי ניסים, נתוודעתי לשירי הדבקות שרבי ניסים פרץ נוהג לשורר לפני התפילה כדי לעורר את נפשו ונפש קהילתו".
