ידידי נפש מבית החולים
כמו בכל קשריו של רבי ניסים עם נכאי-דעת, צבר לו גם כאן בין החולים ב'אברבנאל' ידידי נפש. היו פוגשים בו ברחוב, בין הכולל לבית החולים. רבי ניסים מנופף לידידיו מרחוק. אם הם מבקשים את ברכתו, עידודו – רבי ניסים מעניק להם הכל בחדווה. אם מצבם כבר ירוד מכדי לבקש, רבי ניסים מבקש מהם לבקש.
"תרצו ברכה? אולי כוס תה? אולי לדבר קצת, אה?"
תמיד היו לו קליינטים. עוד לא נוצר שברון-הלב שיאמר 'לא' לחיוך של רבי ניסים פרץ.
רבי ניסים הופך ביוזמתו ל'עיוור'
"תיזהר, תיזהר! בצד ימין שלך יש מדרגה תלולה…"
"לא לא, אל תפנה ימינה… יש שם שלולית גדולה, תיזהר!"
גשם, מלקוש של שלהי אדר, מכה בחוזקה במרצפות האבן. יהודי עיוור לפות בזרועו של מורה דרך, עושה בזהירות את צעדיו בין שביליה החלקלקים של השכונה. ניחוחו הרענן של הגשם שהרווה את העיר לאחר עשרות שבועות שחונים, נמהל במליחות המתקתקה שהרוח ייבאה מחוף הים הסמוך, ונסכה באוויר רעננות מענגת.
ה'עיוור' פוסע בעיניים עצומות לגמרי בין סמטאותיה המפותלות של בת ים, וידיו לפותות בזרועו המנחה של ר' מנשה ידידו – –
בימים הראשונים לבואו לבת ים, התייסר רבי ניסים בייסורי 'שמירת העיניים'. הוא נחפז לקבל את ההחלטה היחידה שהתאפשרה בבת ים של ימות הקיץ: לפסוע בעיניים עצומות. אלא שהדרך לכולל ולפעילות הרוחנית הייתה ארוכה, ורבי ניסים היה מגשש את דרכו כעיוור, ניגף בבני אדם, ובבהמות המשימים עצמם כבני אדם. לא אחת היו יהודים טובים נרתעים מהמחזה, וממהרים להתריע:
"פנו מקום לעיוור… קצת התחשבות יהודים!"
"נדהמתי מהמחזות האלו", משחזר היום ר' מנשה, "לא תגיע כך לשום מקום!", התרה בידידו, "אתה עלול להיפצע ולהיפגע!".
"אני לא מסוגל יותר!", אמר לו רבי ניסים במרירות. "לא מסוגל בשום פנים ובשום אופן. לא אזהם את עיניי ברחובות בת ים. אני מתכוון לעצום את עיניי כליל בדרכים ובאוטובוסים, גם אם אתקל וגם אם אפצע".
רבי מנשה התנגד נמרצות. "אין זו דרך ראויה".
רבי ניסים הבין את ההיגיון, ומחפש לו מוצא. "אתה תוביל אותי, אה?" הוא אומר לידידו חצי בקביעה חצי בשאלה מתחננת. "אתה תוביל אותי, נכון? תעזור לי?"
"לא יכולתי", מספר ר' מנשה, "לעמוד מול הפצרותיו. מאז היה רבי ניסים מהלך בעיניים עצומות, ואני לופת בזרועו, ומכוון את דרכו בעיר החופים. מוביל אותו בזהירות בין שלל הפחתים הקוצים והברקנים – הרוחניים והגשמיים. הפכתי למעין מלווה רשמי שלו.
וכשהיה רבי ניסים עוצם את עיניו, היה פיו ממלמל בדחילו ורחימו את הפסוק בישעיהו:
"עוצם עיניו מראות ברע, מלך תחזנה עיניך!".
