מתחברים בשמחה לנשמה.

השכינה קוראת לו לרבי ניסים…

השכינה קוראת לו לרבי ניסים

רוב הרגלו של רבי ניסים לחיות על-פי דבר האלוקים ולכוון את כל הליכותיו ברצון חי-החיים, העניקו לו אותה הרגשה דקה של קדושה הנובעת מטהרת הנפש המוגדרת בכתבי 'חזון איש' כ'רוח הקודש'. מכוחה הרגיש לא אחת הרגשים דקים שמרבית בני אנוש אינם חשופים אליהם. וכל זה נכלל בכלל מאמרם "חכם עדיף מנביא"

הנה עדותו המפעימה של חתנו רבי שמואל אביטן:

"היו תקופות שהערבים בעיר העתיקה התנכלו ליהודים והשליכו אבנים כבדות מעברו האחר של ה'כותל המערבי' שנפלו לרחבה וסיכנו את ציבור המתפללים. והיו יהודים שחששו מלהגיע בתקופה ההיא. זה הגיע לכדי מצב שה'כותל המערבי' היה ריק למחצה. רבי ניסים היה קשור בנשמתו לאתר די ביה יחדון רוחין ונפשין. משראה שהציבור פורש מהמקום, חם לבו, והוא החל להגיע בתדירות רבה לכותל חרף הסכנות והאיומים.

כששאל אותו חתנו רבי שמואל מדוע הוא מקפיד להגיע ועוד בתדירות יתירה, דווקא בעתות סכנה, התבטא רבי ניסים בביטוי מפעים לב:

"אף אחד לא מגיע… מקום השכינה מתרוקן והולך… הרגשתי בתוכי הרגשה שהשכינה קוראת לי: 'בוא, בוא'!…"

זו הייתה הרגשה דקה. וזה היה ביטוי רוחני נדיר מאד שרבי ניסים ייחס לעצמו. הוא גם לא התכוון לדקויות ההשגה העצמיות שלו. אלא לצער השכינה, ולגלות בתוך גלות, בו היא, כביכול, מצויה.

חנות