הרפואה כורעת ברך לפני מלכות שמים

מה קשה יותר לחולה: לעמוד בתפילה, או לשבת

לא נברא הכוח שיעכב בעדו. באחד הימים בהגיע עת תפילה ירד לחץ-הדם שלו לממדים מסוכנים. הוא לא וויתר לו לגוף הקורס, כינס לעזרתו את כוחות הנפש, הזדקף בכוחות אדירים, וניצב שעות בתפילה. אחות שעברה שם, התבוננה על המחזה, ואמרה לבני המשפחה בתדהמה:

"אנשים במצבו וברמת לחץ-דם כזו, אינם מסוגלים להניע אצבע!".

האחות לא הבינה. יותר משרבי ניסים הגוסס מתקשה לעמוד – הוא מתקשה לשבת כשה"ודבק לבנו במצוותיך" אופף את יישותו.

הרפואה כורעת ברך לפני מלכות שמים

לאורך כל התקופה המרה בה הלך גופו ודעך, לא וויתר לו לגוף אפילו על מנהג אחד, או חומרה אחת. לא היו הנחות והקלות. הנה המחשה בפי חתנו:

"מורי חמי נהג להתעטף בטלית כמנהג ה'בן איש חי', כמבואר שם. באחד הבקרים כששהיתי אתו בבית החולים, גברה חולשתו וסייעתי לו להתעטף בטלית ותפילין. ידעתי על המנהג שלו, אבל הקפדה על דעת ה'בן איש חי' לוקחת זמן וטרחה, ובשל מצבו הקריטי היה ברור לי שניתן להסתפק בהתעטפות בנוסח הרגיל. אבל הוא סרב גם להנחה הקטנה הזו. הוא לחש לי בשארית הכוחות שכבר החלו נוטשים את גופו:

"נו נו, ה'בן איש חי'…"

"עטפתי אותו מבראשית. כמנהג ה'בן איש חי'. שנינו היינו מותשים מעמל הקימה, ההתעטפות וההכנות. הכנתי לו כוס קפה להפיח מעט חיים באבריו הדועכים. הוא התארגן והתפלל כדרכו בדבקות עצומה עד 09:00 בבוקר. גם שם, בין האינפוזיות והצינורות, ריחות הליזול שדבקו במסדרונות הקודרים, וטביעות אצבעותיו של מלאך-המוות, הייתה הדבקות שלו מוארת, שיטתית, ספוגת אור ותחיה. לא וויתר על אף כוונה ואף הדגשה. גם שם איחד בייחודא שלים בין הכוונות ה'קבליות' בתפילה, להרגשי העילאיות. לאחר מכן אמר כמנהגו, את ה'חוק לישראל' הקבוע לאותו יום. רק לאחר כל זה הסכים לטעום משהו.

"דקות ספורות לאחר מכן הגיחה ובאה ברעש ומהומה קבוצת רופאים. 'ביקור רופאים' ראשון במחלקה. רבי ניסים היה עטוף אותה שעה טלית ותפילין ופניו מזיגה של דבקות הארה ותחנונים. הרופאים התבוננו במחזה בהדרת קודש, התלחשו ביניהם, ונמנעו מלהפריע. כעבור שעה, כשווידאו שרבי ניסים את תפילתו, חזרו במיוחד לביקור פרטי.

גם היהירות הרפואית כרעה-ברך בדרכה שלה לפני מלכות שמים.  צוות בית החולים גילה, בסגנונו, חרדת קודש בפני עולמו של איש האלוקים!".

חנות