מתחברים בשמחה לנשמה.
"הקדוש ברוך הוא נתן לי סטירת לחי!"
"הקדוש ברוך הוא נתן לי סטירת לחי" – אמר רבי ניסים.
היה זה פרק זמן לאחר שאירועי הברית הסתיימו בשלום. הכאב שנותר בזרועו מהנפילה השתפר, הרוחות נרגעו, ורבי ניסים נפנה להפיק מוסר-השכל מהאירוע. "אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו" אמרו חז"ל.
ברגע של רצון, בשיחה עם בני משפחה ומקורבים, העלה רבי ניסים את ארועי אותו בוקר חבול, וניסה להבין על מה חרי האף שניחת עליו דווקא ביום רוחני נשגב כל כך.
"מה בעצם", תהה, "השם יתברך רצה ממני באותו ארוע? מה הוא ביקש לאותת לי?
"הבה נתבונן במאורעות היממה ההיא… נסענו לקברם של רבי שמעון בר יוחאי, של האריז"ל, של רבי חייא ובניו, רבי עקיבא דורש כתרי אותיות, ושל רבינו הרמח"ל, בליל הסתלקותו, בספירה הגבוהה 'יסוד שביסוד'… לילה נשגב כל כך! בכינו במקום הקדוש על גלות השכינה; עסקנו כל הלילה בתורתו הקדושה. לאחר מכן פנינו לירושלים והתפללנו אצל מקום השראת השכינה בצוותא עם מקובלים נשגבים. בהמשך הוזמנתי להיות סנדק בברית…
"איזו זכות נשגבה! איזה שלוב מדהים של רוממות. ואורות. ועילאיות!
"ושח גבהות האדם ושפל רום אנשים – – "
"אבל גם בתוך האורות האלו", הוסיף רבי ניסים, "שכולם אהובים כולם ברורים – משנה לא זזה ממקומה: 'מאד מאד הווי שפל רוח'! חוויתי בלילה הנורא ההוא שפע עצום כל-כך של אורות, שמן הסתם חמקה בי שמץ מתחושת הגבהות… הנה אני עצמי הופך למין אדם חשוב ובעל דרגה…
"ולא שחשבתי חלילה להדיא על כבוד עצמי וגדולת עצמי… ניסים בן סוליקא מאן דכר שמיה ברגעי הארת כבוד שמים! אבל הייתי מסופק מדיי, מדושן מדיי, מכאן הדרך קצרה למחשבות אחרות…
"נו, 'בעל דרגה אני!' 'אדם חשוב אני!'…
"והרי מקרא מלא, 'כי הוא הנותן לך כוח לעשות חייל'!…"
הוסיף רבי ניסים, והקשה:
"תאמרו: אסור לאדם להרגיש חדווה ורוממות בעשיית מצווה בדרך הנשגבות?!
"וודאי שמותר! לא מותר, חייב! חדוות-הלב היא הבריח המקשר בין האדם למעשיו! חדוות המצווה משרישה את המעשה בעמקי הנפש! אבל אסור לשכוח אפילו להרף-עין מי מקור הכוח והאור והנשגבות.
'כי הוא הנותן לך כוח לעשות חייל'!
"הקדוש ברוך הוא רצה להעמידני במקומי…
"להראות לי שלמרות הכל אני עדיין יהודי פשוט. שנופל כאחד האדם, שנחבט כאחד האדם, שסובל כאבים כאחד האדם.
המאורע חיזק בי את תכונת 'הרכנת הראש' שסיגלתי לעצמי מיום עומדי על דעתי. את החיבור הנקי והפשוט לפסוק בישעיה:
"ושח גבהות האדם ושפל רום אנשים – –
ונשׂגב ה' לבדו ביום ההוא! – – "
מן ההר אל העם" – לחוות את ראש ההר בתוך העם
וזו הייתה מהעבודות הקשות והמרכזיות בעולמו של רבי ניסים. לנוע בין שלל הכוחות. לחיות בהיכלות טמירים של קדושה נשגבה, לנשום אוויר פסגות של כתבי האריז"ל וגוריו; לעסוק בתורה בשקידה עצומה בימים, בלילות, ובשעות שאינן-יום ואינן-לילה; לצום צומות שיש להן תחילה אבל אין להם סוף, להתנתק מביצת ומדמנת החומר… לשבור את גופו לנתחיו בסיגופים; לחיות בדריכות רוחנית מתמדת; להפקיר הכל – כולל הכל – בשביל המטרה העליונה באמת – להרבות כבוד שמים!
ולהישאר ספון גם בלב הרגשות העילאיים – בחגווי הסלע בסתר המדרגה. יהודי פשוט, בין יהודים פשוטים. איש פשוט למען יהודים פשוטים.
"מן ההר אל העם"… לחיות עם העם בראש ההר – ולחיות את ראש ההר בתוך העם.
לחיות בבחינה חיה של "לא גבה לבי ולא רמו עיני ולא הלכתי בגדלות ובנפלאות ממני", גם כשהילך בפועל "בגדולות ובנפלאות" העמוקים והסבוכים בעולם הסוד, ולנשום בד-בבד, בכל העוצמה, יום ולילה לא ישבותו – אוויר פסגות!
