האם המושג 'ויתור' תקף בחפץ שאינו שלך?
ההרגשה המוחשית, התמידית של העמידה לפני השם יתברך, העניקה לו לרבי ניסים את המופלא בכוחות: תכונת הוויתור וביטול-הדעת בכל מה שלא היה קשור לחפצי-שמים. היכולת הזו, שהשתכללה אצלו לפסגת היכולת האנושית, נבעה מהבהירות המוחלטת שבצילה חי, שהכל שייך להשם יתברך, והכל גם נועד לעבודת השם יתברך.
מרגע שאדם מסלק מחייו 'טענת ממון'; ותפיסות ה'אני' וה'שלי' – המהווה אצל רוב בני האדם פסגת קיום – אינה תקפה, הופכים הוויתור והביטול העצמי לתוצאה טבעית. אדם אינו צריך לחצוב מנפשו תכונת ויתור על דבר שמלכתחילה אינו שלו. אדם פטור מהתמודדות מול ה'יישות' – כשאין 'יישות' בנמצא.
אבל כשהדברים נגעו לחפצי שמים, עמד על שלו ועל החלטתו כחומת ברזל. לא היה מקרה בו ניתן היה להניא אותו מדעתו והחלטתו.
