מתחברים בשמחה לנשמה.

היא כבר לא נמשכת לבעלה – מה לעשות?

שאלה לרב שלום פרץ שליט"א – ראש מוסדות בית א-ל בני ברק

ותשובת הרב בהמשך:

כבוד הרב שלום-

שלום וברכה.

רציתי לפנות לרב בשאלה לגבי מטופלת שלי.

קשה לי מאוד לשאול ואני כבר שבועות מסתובבת עם השאלה ועם הקושי לדבר אותה.

באחד הימים החמאתי למטופלת שלי על הבגדים שהיא לבשה. במהלך השנים נחשפתי אליה בתור אישה טובה, בעלת חסד, שמוכנה לעשות כל מה שנבקש ממנה ועם זאת היא מלאה בכעס. הכעס בעיקר על דמויות שמאוד קרובות אליה.

כשהחמאתי לה היא אמרה לי שבעלה כל החיים ירד עליה שהיא מתלבשת לא יפה ושהיא לא מתאפרת ושהוא מתחרט שהתחתן איתה. היא מאוד פגועה ממנו ומאמא שלו. אמא שלו נכחה כשירד עליה ושיתפה איתו פעולה.

בשנים האחרונות הוא כבר לא מתנהג אליה ככה. אבל היא ממש כועסת עליו. היא חיה איתו אבל הלב שלה מאוד רחוק ממנו.

הוא מאוד מנסה להתקרב וכבר לא פוגע בה.

כשאמרתי לה שאם הוא אוהב שהיא מתאפרת או מתלבשת אחרת – אז שתעשה את זה בשבילו, אפילו רק בערב שבת כשהיא בבית.

ואז היא אמרה לי שאני לא מבינה… בעלה מאוד "חם" וגם ככה הוא רוצה להיות איתה כל לילה. אז אם תתאפר או תתקשט זה רק ישגע אותו יותר.

היא אמרה שהיא מנותקת ממנו. היא מבינה שהיא לא יכולה למנוע ממנו את הקשר איתה. אז הם כל לילה ביחד אבל היא מנותקת לגמרי. היא ממש שומרת על עצמה לא להנות כי לא מגיע לו.

ניסיתי לדבר איתה על זה שהיא צריכה למצוא בתוכה את הסליחה ושזה ירפא אותה ולא רק בשבילו.

ושזה שהוא השתנה אומר שהוא במקום אחר. דיברתי על קדושת הקשר הזוגי וניסיתי לחזק אותה שהיא צדיקה ושה' אוהב אותה.

אני לא זוכרת מה אמרתי- אבל שבוע לאחר מכן היא קנתה לי מתנה ואמרה שחיזקתי אותה והארתי לה את החיים.

שמחתי שזה מה שהיא הרגישה.

אבל אז הבנתי שבעצם אולי מה שבעלה עושה לה זה סוג של אלימות או התעללות?

להיות עם אשתו כשהיא לא רוצה לילה אחרי לילה. בלי להתחשב ברגשות שלה, ברצונות שלה… בלי לראות שהיא לא איתו בכלל-זה הרי נורא!

פתאום לא היה ברור לי אם אמרתי את הדברים הנכונים.

מה בעצם צריך להדריך אישה שכזו?

אני הפניתי אותה להתייעץ עם רב – אבל הבנתי שהיא לא הלכה. השיחה שלי איתה הייתה אחרי שגמרתי לטפל בה בקבוצה ואני כבר לא רואה אותה ולא באמת יודעת מה קרה הלאה…

חשבתי על כל המרירות שלה מצד אחד ומאידך, על כך שהאדם שהכי קרוב אליה גורם לה להתנתק מעצמה… להיות מנותקת במקום הכי קרוב ואינטימי.

אני תוהה אם לחזור אליה ולדבר איתה. ומה לומר לה?

היא כביכול "אישה כשרה שעושה רצון בעלה" אפילו כשהיא ממש לא רוצה…

אבל זה לא מרגיש כשרה….

מה באמת ההדרכה לאישה כזו? להגיד "לא"? להיות איתו למרות שהיא לא רוצה?

חשוב לציין שהוא לא אלים כלפיה. יש לו פשוט צורך.

 

הדבר התחדד לי כששמעתי את הרב יעקובזון בהרצאה ליועצים. הוא אמר שלעולם לא נגיד למישהו לסבול בשביל השני- לא בשביל הבעל ולא בשביל הילדים.

וגם נזכרתי שלפני כמה שנים שאלתי את הרב קוק אם בדור שלנו אישה צריכה להיות בטלה בפני בעלה? והרב אמר לי שלא צריך להתבטל- צריך לכבד אחד את השני.

 

אז אני רוצה לתקן את ההשקפה שהעברתי לה. ואשמח לדעת מה ההכוונה הנכונה- כדי לתקן ולא לגרום לשום נזק או בעיות בשלום בית.

 

סליחה על הנושא. לא נוח לי שהעלתי את הדברים על הכתב- אבל גם זה תורה ואני רוצה שלא תצא תקלה תחת ידי.

 

בברכה

 

תשובת הרב:

אל גב'

שלום וברכה

 

להלן תשובתי בנוגע לשאלתך החשובה אלי מיום רביעי ח' אדר א' תשע"ט (13.02.2019)

לגבי שאלתך, אני רוצה ראשית לשקף את הנתונים של הזוג המדובר במשפטים ממוקדים.

  1. מדובר בזוג נורמטיבי החי לכאורה בזוגיות סבירה,
  2. יש בין בני הזוג חוסר איזון בענינים של חיי אישות, הבעל דורש/צריך זאת בצורה יום יומית והאשה לא.
  3. הבעל ירד עליה בעבר שהיא לא מתלבשת ומתאפרת יפה, ואף עשה זאת בנוכחות אמא, ובעקבות כך האשה 'סוחבת' כעסים עליו תקופה ארוכה.
  4. בשנים האחרונות התנהגות הבעל כלפיה נאותה, אך בעקבות העבר לבה רחוק ומנותק ממנו ולכן נמנעת מלהתרצות אליו.
  5. כיום גם כשיש יחסי אישות בניהם, היא כופה על עצמה לא להנות בגלל כעסה מהעבר.
  6. גם כיום נמנעת מלהתלבש ולהתאפר כרצונו, בכדי שלא לעורר בו רצון להיות איתה יום יום.

לדברייך, כשנחשפת לנתונים דלעיל, ריצת אותה בדברי חיזוק ואמונה, וקדושת הקשר הזוגי, ועמדת על נקודה מאוד חשובה שהסליחה חשובה לריפוי שלה יותר מאשר בשביל בעלה.

התוצאה של מה שדיברת איתה לדברי אותה אשה – הארת את חיי!! ואף הגדילה לעשות מעשה וקנתה לך מתנה לבטא את תחושותיה הטובות מכוון החשיבה החדש שהבאת לחייה.

כעת נפשך בשאלתך:

  1. אולי דרישת הבעל כלפי האשה הוא סוג של אלימות ו/או התעללות שהייתי צריכה למנוע?
  2. האם חז"ל התכוונו 'אשה כשרה שעושה רצון בעלה" גם כשהיא ממש לא רוצה?
  3. האם מחובתך לחזור אליה ולדבר איתה שוב ולהבין אולי יותר טוב מה קורה?
  4. מה מהות ענין ההתבטלות של האשה כלפי בעלה אם בכלל?
  5. האם זה נכון התובנה שלעולם לא נגיד למישהו לסבול בשביל השני?

עד כאן תמצות וחידוד ענייני השאלה בענין.

לפני שאגש לתשובתי, ברצוני להתייחס להערתך בסוף המכתב שלא הרגשת נח עם העלאת הנושא על הכתב. דעי לך גב' שנושאים אלו חשובים עד מאוד ואין בהם מקום להשתקה וצניעות, להפך אשה כמותך שזכתה להיות בשליחות חשובה מאת הקב"ה להתעסק עם בני ובנות ישראל במצוקתם והתמודדותם בזוגיות שלהם וגידול המשפחה. דווקא את חובתך לדעת ולברר דברים אלה על בוריים כי באלה תלויים עיקר בעיות שלום הבית והשכנת השלום בין בני זוג.

לצערנו מחמת הבושה וחוסר המודעות של בני זוג לדבר על כך, חובתנו תמיד לבדוק ולשאול על ענייינים אלו כי לפעמים בני הזוג מתביישים לדבר על זה, והם תולים את התנהגותם הקלוקלת בדברים אחרים, מחמת חששם לדבר על בעיות ביחסי אישות, ואם נשכיל להגיע לשם נראה שהפתרון להשכנת השלום בבית הרבה יותר קל משחשבנו.

 

לעצם הענין להלן תשובתי בס"ד, ואשתדל שדברים אלו יתנו מענה לכלל השאלות דלעיל:

חז"ל אמרו אין לך אשה כשרה בנשים אלא אשה שהיא עושה רצון בעלה. וזאת הייתה הזכות של יעל אשת חבר הקיני שבאה תשועה על ידה לישראל, בגלל שעשתה רצון בעלה.

וכן זה מופיע בשו"ע אבן העזר סוף סימן ס"ט

ויש לדעת שענין זה הוא לא המלצה אלא זה מהות כשרותה של האשה שלא רק שעושה מה שבעלה מצווה עליה, אלא יותר מכך, היא יודעת לזהות את הרצון שלו 'ועושה רצונו'

בדרך זו נבאר את הלשון איזוהי אשה כשרה! לא נאמר אשה צדקת או חכמה וכיו"ב אלא כשרה דווקא. התואר כשר מביע שלמות הדבר, היותו מתוקן ומוכשר לפעולה.

האשה ממלאה את יעודה בכך שהיא עושה את רצון בעלה, במצב זה יש לה סייעתא דשמיא מרובה והיא מצליחה אפילו לעשות את רצון בעלה, כלומר – להטות את רצונו באופן שישאף להתעלות בתורה ובקיום המצוות.

התבוננות בנקודה זו מורה לנו את המשמעות האמיתית הטמונה בדרך זו של עשיית רצון הבעל לא מדובר בציות עיוור או בהכנעה בלתי רצויה, להיפך הסכמה לדברי הבעל מהווה בניה משותפת שכולה חכמה.

שותפות זו בכוחה לפעול לטובה ולהטות את רצון הבעל לאפיק נכון ולדרך שכולה הישגים רוחניים. אמנם אנו יודעים שעקרון זה של עשיית רצון הבעל אינו קל לביצוע, אך זו האמת וזו ההשקפה הנכונה על פי התורה.

קלקולו של הנחש הקדמון נמשך עד לימינו וניסיונו להטות את לב האשה מבעלה ממשיך והולך יום יום. נחש זה מתגלגל בימינו בדמות יועצים למיניהם מקצועיים ובלתי מקצועיים המנסים להשיא לנו עצות שונות, ובמקרים רבים עצות אלו פוגעות במהותה של האשה הכשרה, האשה מתחילה לחשוב בהשפעת רוחות זרות כי היא שוות זכויות, וכי עליה לשאוף לקריירה עצמית וזכותה לפעול אף בניגוד לדעת בעלה ו'אל' אחר חודר וחוצץ בינה לבין בעלה.

אך לעומת זאת אשה העושה את רצון בעלה כדברי הרמב"ם, גורמת לכך שבעלה מעריך את נכונותה וחפץ להשביע את רצונה בבחינת 'בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר'.

אלא שיש לדעת שהחכמה היא לבנות בבית תחושה של אמון הדדי אימון שבו כל צד אינו דבק בזכויותיו, ואינו נלחם למען השגתם, אלא להיפך הוא משתדל למלא את חובותיו כלפי זולתו, ומשתדל להשביע את רצון בן זוגו. באופן זה מגיעים שניהם אל האושר אל תמימות הדעים ואל הבנין המשותף של ביתם.

על אף האמור לעיל לגבי תשמיש המיטה וקיום יחסי אישות, האשה אינה משועבדת לביאה שלא לרצונה כמבואר בגמ' עירובין דף ק: "כל הכופה את אשתו לדבר מצוה נקרא רע שנאמר משלי יט גם בלא דעת נפש לא טוב" ופירש רש"י שם לדבר מצוה תשמיש.

כמו כן מצאנו במסכת כלה ואף מובא בטור או"ח סימן רמ"ו מפני מה הווין לאדם בנים בעלי מומים? רבי יהודה אומר מפני שאמרה בשעת תשמיש אנוסה אני" נמצא כי אונס אסור אף באשתו!

אך אם הבעל צריך לאותו מעשה, יפייס ואח"כ יבעול.  כך נפסק להלכה בשולחן ערוך אהע"ז סימן כ"ה סעיף ב' "ולא יבעול אלא מרצונה! ואם אינה מרוצה יפייסנה עד שתתרצה" ובמג"א סימן רמ ס"ק ז' כתב אפילו אינה אנוסה, רק שאינה מרוצה לכך, יפייס ואח"כ יבעול"

כלומר שלעולם הבעל צריך לפייס את האשה לפני מעשה, עד שתתפייס ותהיה מרוצה מצד עצמה לענין. ואף הרמב"ם בהל' אישות פרק ט"ו הלכה י"ז כתב "ולא יאנוס אותה ויבעול בעל כרחה אלא לדעתה ומתוך שיחה ושמחה"

מצד שני אסור לשכוח שאשה אמורה להתרצות ולהתפייס לבעלה אף אם צרכיו מרובים, כי לולא כן חלילה יכולה להקרא 'מורדת'. וחלילה אם לא עושה כן וגורמת לו להוציא שכבת זרע לבטלה, יהיה תלוי הקולר בצווארה ה"י.

בשו"ע אבן העזר יש הנחיות מתי מצות עונה לתלמידי חכמים ולשאר העולם, אך על אף הכל גם בשו"ע מובא שכל אחד כפי כוחו, ויש שצריכים הרבה יותר, וצריכים למצא את הדרך השווה בניהם שיתרצו אחד לשני בענינם.

לכן טוב עשית שריצת את האשה ופייסת את דעתה, עזרת לשלום בית שלהם, ולמעשה עזרת לבעלה, כי הוא היה צריך לעשות זאת, אך אפשר והוא לא יודע לעשות זאת טוב, א"כ את באת ועזרת לו ולה, והראיה שבכח דברייך היא התרצתה לענין. אלא שיש ללמד אותם דרך נכונה שזה יחזיק מעמד הלאה, וכמובן שהבעל צריך הדרכה ראויה איך להיות מכבד ומכובד ודרך שיחה עם האשה.

לגבי התובנה האחרונה שלא נכון לתת לשני לסבול וכו'

העיקרון אולי מסתבר ונראה, אך סבל הוא הוא לא מושג מוחלט, כי הרבה פעמים הוא סבל שנכון ורצוי לעבור אותו בכדי להגיע לאושר והשמחה. כמו למשל סבל של ניתוח הכרחי. גם כאן, את הסברת לאשה את המעלות שיש לה בהתרצותה והתפייסותה לענין וגרמת לייקר בעיניה את המעשה שלה להתקשט ולהתרצות לבעלה, וכעת זה כבר לא סבל אלא יש לה שמחה במעשיה – והראיה שכך היא אמרה והתבטאה.

 

אמנם אני מרגיש שנגענו ממש כטיפה מן הים בנושא חשוב זה, אך אולי עוד חזון למועד נרחיב בתשובות אחרות. אשרייך במעשייך, וזכות שלום הבית שהבאת לבית זה תעמוד לך בביתך את, שלום בית אמיתי תמידי נחת מכל יוצאי חלצייך ובריאות ופרנסה בשפע אכי"ר.

 

בברכה הרב שלום פרץ שליט"א – ראש מוסדות בית אל

 

 

חנות