מתחברים בשמחה לנשמה.
שאלה: פגשתי בדתיים שזלזלו בי בתור חילוני, אני שמעתי על חילונים שהגיעו לשכונות חרדיות ושם ממש הרגישו יחס עוין.
תשובה בתמצות: אין זו דעת היהדות, והמזלזלים טועים מאוד! רק אלוקים יכול לשפוט בני אדם.
תשובה: היהדות מלמדת שרק לאלוקים יש את היכולת האמיתית לשפוט בני אדם, רק הוא יכול לדעת את הניסיונות של כל אדם, רק הוא יודע את היכולות שלנו.
מותר לנו ואנחנו כן יכולים לשפוט מה מעשה טוב ומה מעשה רע כי התורה הגדירה לנו זאת, אבל לשפוט מי אדם רע ומי אדם טוב אין לנו יכולת, כמו שלמדנו במסכת אבות: "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו" (מסכת אבות פרק ב,ד)
גם בחיי היום יום, כולנו מבינים שאינו דומה ילד עני שגנב לחם כדי לאכול לילד עשיר שגנב כסף כדי לקנות פיצה, כי הניסיונות שלהם שונים והקושי של כל אחד הוא ברמה אחרת.
מי שזלזל בך הוא טועה בהבנת היהדות ובהבנת רצון השם, לדתי אין שום רישיון בשם הדת לזלזל באחיו החילוני שלא שומר כרגע את כל המצוות, גם אם הוא נוסע בשבת או לא מניח תפילין.
גם הרמב"ם כותב לגבי היחס ליהודים שאינם שומרי מצוות שכיוון שכך גידלו אותם, רובם נחשבים כאנוסים כיוון שלא חינכו אותם לכך והם לא נחשפו להסברת היהדות, וכך הוא כותב:
(רמב"ם פרק ג' הלכות ממרים הלכה ג') "בני הטועים האלה ובני בניהם שהדיחו אותם אבותם ונולדו בין הקראים (נ.ב. בזמנם הקראים הם היו אלו שאינם שומרים את כל המצוות) וגידלו אותם על דעתם, הרי הוא כתינוק שנשבה ביניהם וגידלוהו ואינו זריז לאחוז בדרכי המצוות, שהרי הוא כאנוס ואף על פי ששמע אחר כך שהוא יהודי וראה יהודים ודתם, הרי הוא כאנוס, שהרי גדלוהו (הוריו) על טעותם… לפיכך ראוי להחזירם בדרכי התשובה ולמשכם בדברי שלום עד שיחזרו לאיתן התורה"
גם לגבי להעיר לחבירו לצורך תיקון דרכיו ההערה צריכה להיות מתוך נחת ואהבה ועדינות כמו שכותב הרמב"ם: (הלכות דעות פרק ו' הלכה ז-ח) "הרואה חבירו שהלך בדרך לא טובה, מצווה להחזירו למוטב… וידבר לו בנחת ובלשון רכה…" וכן כתב ספר היראים (סימן רכ"ג) "ועל המוכיח להוכיח בנעימות ובנחת כדי שיתקבלו דבריו"
כמובן שאיסור הזלזול בזולת, אין זה אומר שצריך לקבל כל דעה שתהיה, גם אם לא מזלזלים באחר מותר לא להסכים לדעתו ולמעשיו של האחר, אדם יכול להיות איתן ומוצק בדעותיו מבלי שיזלזל באחר, הוא יכול להסביר מדוע הוא חושב כך ומדוע השני טועה בדעותיו אבל הוא לא צריך לזלזל באחר למרות שלדעתו השני טועה בכמה דברים.
שאלה: כיצד לדעתך התעוררה הטעות הזו של הזלזול באחר?
תשובה: יתכן שהמזלזל למד בטעות את השקפת התורה בנקודה זו בצורה לא נכונה, ואז כשהוא גדל הוא הפנים את הנקודה הלא נכונה הזו וחושב שכך הוא רצון האלוקים.
כולנו רוצים לחנך את בנינו ובנותינו בדרך הנכונה בעיננו ואז כשלימדו את הילד שהשני טועה במעשיו , ממילא הילד גם הבין שהשני פסול ומותר לזלזל בו.
נכון שלטובת חינוכם של ילדינו אנחנו צריכים לומר לילד באופן ברור מה נכון ומה לא נכון, הילד חייב הדרכה והכוונה לטובתו, אבל חשוב להדגיש שהמעשה הוא פסול ולא האדם, ושגם אם הוא לדעתנו טועה, אסור לנו לדון אותו ולזלזל בו.
הערה חשובה: יש יוצא מן הכלל בעניין זלזול באדם והוא כאשר האדם מזלזל ופוגע בקודשי ישראל, נלחם ביהדות ובאמונה בבורא עולם, נכון שאי אפשר לדון אותו אבל למען הכלל, על מנת שלא יתחברו איתו ולא ילמדו ממעשיו מותר ומצווה על פי היהדות לזלזל בו.
שאלה: הרי עד עכשיו אמרת שרק אלוקים יכול לשפוט בני אדם אז כיצד עכשיו אתה מביא דוגמא שבה מותר לו לשפוט בני אדם?
תשובה: תאר לך שאתה רואה גנב שעומד לפרוץ לבית חברך או אם הוא עומד לקחת שותף לעסק שלו ואתה יודע ששותף זה רמאי, האם לא תזהיר אותו, ותאמר ב"צידקות יתירה" אני לא יכול לשפוט בני אדם, אני לא מבין את המניעים של הרמאי ולכן אין לי לדבר עליו רע.
ודאי שלא תאמר כך אלא תזהיר את חברך מפני גניבות ומפני גנבים.
כך גם באפיקורוס, על פי היהדות מי שנלחם ביהדות ומטעה את העם ומרחיקו מאלוקים הוא עושה מעשה חמור מאוד כי הוא גורם לאנשים להפסיד את אושרם בעולם הזה ואת חיי הנצח שלהם, אז ודאי שחובתנו להזהיר אחרים שיתרחקו מאדם כזה ולא יתקרבו אליו ולא ילמדו ממעשיו, ולפעמים חלק מן ההרחקה היא הזלזול באפיקורוס, כמובן שאלו הם דברים עדינים ובקלות יכולים להגיע גם לזלזול בבני אדם תמימים שהורחקו ממורשת אבותם, ולכן מומלץ להלחם יותר בדעות מאשר להלחם בבני אדם.
מתוך הספר לכל שאלה תשובה
