מתחברים בשמחה לנשמה.

האם זה לא כפיה דתית לסגור כבישים בשבת?

שאלה: מדוע יש כבישים סגורים בשבת? האם זו לא כפייה דתית?

אתה אומר שאני יכול לנסוע ברכבי הפרטי להיכן שאני רוצה?

ומה תאמר על רחובות שבהם אני לא יכול לנסוע בשבת ועל זריקות האבנים בכביש בר אילן?

תשובה: לסגירת רחובות, אין קשר כלל לכפייה הדתית אלא למניעת פגיעה ברגשות חיי התושבים. הסגירה נערכת במקום שרוב התושבים הם שומרי מצוות.

ביננו, האם כל כך קשה להתחשב ברגשות דיירי השכונה הדתיים, ולעשות עיקוף קטן שלוקח כמה שניות? (לפי החישוב לוקח בין 50 שניות לדקה ו- 50 שניות כדי לעקוף את כביש בר אילן).

הדיון האמיתי בכביש בר אילן ובכבישים אחרים הוא לא כפייה דתית או חילונית, נקודת הדיון צריכה להיות: איכות החיים של החילוני ושל הדתי.

האם לחילונים אין זכות להיאבק למען איכות החיים שלהם? אנחנו חיים במדינה דמוקרטית, ולכן החילונים יכולים להשתדל לחיות באיכות החיים הנוחה להם. אך בדיוק באותו מידה, גם לדתיים מותר להשתדל לשמור על איכות החיים שלהם.

באותה מידה שחלק מאיכות החיים של החילוני היא נסיעה בשבת, כך חלק מאיכות החיים של הדתי היא אי – הנסיעה בשבת בשכונות הדתיות, בהן התושבים מקפידים על מנוחת השבת, שזו מצווה מן התורה. וללא רעש המכוניות, הפיח והעשן, כל צד חייב להגמיש את עמדתו, ולהגיע לפשרה משותפת, בה סוגרים את הכביש בשכונות בהן רוב התושבים הינם דתיים ולהיפך. אך בשום אופן אין שום הצדקה להעדיף את איכות החיים של החילונים, באופן גורף וכללי, על פני איכות החיים של הדתיים.
לא אומרים לאדם אל תיסע בשבת אלא כולנו צריכים להשתדל בכל כוחינו להימנע מפגיעה ברגשות הזולת.

דע לך, שהשבת בעיני שומרי המצוות נחשבת להרבה יותר משריפת דגל לנגד עיניך. במשך כל הדורות יהודים מסרו את נפשם, היו מוכנים למות רק כדי לא לחלל את השבת! השבת היוותה ומהווה סמל לאמונה בבורא העולם ולקשר שלנו עם הקדוש ברוך הוא. לכן זכותם של שומרי המצוות לחיות במקום שלא פוגעים ברגשותיהם ובאמונתם, זכותם של שומרי המצוות לבקש איכות חיים על פי הבנתם, בייחוד כאשר הם מהווים את רוב אוכלוסיית השכונה.

חנות