מתחברים בשמחה לנשמה.

בכי נואש באישון ליל

בכי נואש באישון ליל

מדי לילה בלילה, מאז עמדו על דעתו היה רבי ניסים משכים לאמירת 'תיקון חצות'. כבכל עבודותיו ראה גם בעבודה זו את פסגת ה'עבודה'. יומו. גיסו רבי יצחק אבוהב, נושא אתו זכרון חי וצובט-לבבות מימי ילדותו:

"אחד הדברים המופלאים שאני זוכר ארע בהיותי בגיל 14. רבי ניסים פרץ כבר היה נשוי בתקופה ההיא לאחותי הרבנית רחל, וכבר נולדה להם בתם הבכורה. בתקופה ההיא גרו במשכנם הראשון בבני ברק, ברחוב רבי עקיבא, פינת רחוב ירושלים.

"בתקופה ההיא, ביומא דפגרא, הזדמן לי לנפוש כשבוע בבני ברק בבית אחותי. בשעה מוקדמת עליתי על יצועי ונרדמתי. כעבור פרק זמן, מבעד לקורי השינה שאפפו אותי, אני שומע קול יללה מר. אני נחלץ בהדרגה מזרועות השינה, הקול הולך וגובר ועוטף במתיקותו-המרירה במרירותו-המתוקה את כל מעייני… לאחר דקות אחדות, כשהכרתי החלה להתייצב, וקול היללה הפך לחוויה מוחשית, זינקתי ממיטתי בבהלה, והחלתי לרוץ אחר מקור הקול. חששתי שקרה משהו בבית. בדרך פגשתי באחותי. היא קידמה את פניי בחיוך מבין. "תירגע, תירגע", אמרה במאור פנים, "לך תראה את ניסים, תבין".

המשכתי בכיוון הקול אל פתח הבית. מה שראיתי שם גרם לי טלטלה עמוקה, שהדיה נצרבו בי עד היום הזה.

ניסים גיסי, אברך צעיר נשוי כשנתיים, יושב על הרצפה ליד דלת הבית, אפר על ראשו, הוא לופת את הסידור שלו ואומר מילים שנשמעו לי מוזרות, בבכי תמרורים, ובקולו של מי ששיכל בזה הרגע את משפחתו:

"עד מתי אשתומם על חורבן פעמיים

עד מתי לא תרחם את ירושלים – – "

הבטתי בו מהופנט. באותה תקופה, כילד בן 14 לא ידעתי 'תיקון חצות' מהו, על אחת כמה שלא ידעתי שאפשר לו לאדם להתאבל על גלות השכינה מהיכלה, אלפיים שנה לאחר המאורע, כאילו ארע הדבר הרגע, וכאילו היה זה אבלו האישי שלו:

"ספדי תורה כי חוללה תפארתך

נפלה נזרך מיום שחרב ביתך – – "

חזרתי למיטתי בדממה, נבוך ומשתאה.

חנות