אפילו הוא נוטל את נפשך!

בימים כתקנם, לפני שהתאים הסרטניים פלשו לגופו, ארכה לו תפילת שמונה עשרה כ-20-25 דקות. באחד הימים, כשהמחלה כבר השתוללה בין תאי גופו, נחלש מאוד. הוא עמד על סף קריסת מערכות.

למרות החולשה העצומה, הזדקף כחיוויא, וניצב לאורך כל תפילת ה'עמידה' על רגליו. אותה דבקות. אותו 'ייקוב הדין' של הכוונות והייחודים. היו מתלמידיו שעקבו אחר התפילה הזו, והעידו שהוא לא דילג על אף כוונה אחת.

אמרו, שאותה תפילה עצומה מול גוף אבוד וקורס, הייתה בחינה שלמה של "אפילו הוא נוטל את נפשך!"

משסיים את תפילתו, היה שרוי על סף אבדן הכרה. הוא נפל על מיטתו, והיה שרוי באפיסת כוחות גמורה. לידו ניצב עומד ומשמש, בנו רבי משה חיים, שניסה להשיב את רוחו.

באותה הזדמנות שאל אותו רבי משה חיים, מדוע לא ישב בתפילה. והרי אין הלכה האוסרת עליו לשבת במצבו. השיב לו רבי ניסים כך:

"צודק. גם אני הרגשתי שהיום רצוי שאשב. אבל סביבי התהלכו אנשים. לא כולם יודעים את עוצמת חולשותיי. כל ימיי אני מתאמץ לחנך על-ידי מתן דוגמה אישית. עלול הייתי להחליש את האווירה סביבי…"

חנות