מתחברים בשמחה לנשמה.
שאלה של אמא מהצפון שנשלחה אל הרב שלום פרץ שליט"א – ראש מוסדות בית אל בני ברק
ותשובתו החשובה:
לכבוד הרב שלום וברכה,
אני רוצה לשאול את הרב שאלה שהרבה זמן אני מתלבטת אם אני באמת רוצה לשאול ואת מי…
כמו שהרב יודע על מצבו של הבן שלי. חברים שלו מהתלמוד תורה הם עדין חברים שלו.
הם מגיעים אלינו הביתה ובני מראה להם דברים במחשב או בטלפון.
אני מרגישה נורא. מצד אחד, אני מרחמת על הבן שלי שאין לו חברים ושגם החברים האלה שיש לו הם באים אליו- הוא לא יכול ללכת אליהם כי הוא מסומן אצל ההורים שלהם. זה מאוד מעליב אותו.
אתמול לדוגמה הוא התקשר לחבר וביקש אותו. אביו של החבר ענה לטלפון ואמר לו "אני יודע שזה אתה ….., תתרחק מבן שלי. אתה כופר וכל המשפחה שלך כופרים ותפסיקו לקלקל את הבן שלי" בני נעלב מאוד.
הוא טוען שהחברים שלו מה שהם לא רואים אצלו רואים עם חברים אחרים והוא דווקא "שומר" עליהם ומצנזר להם סרטים כדי שלא יתקלקלו.
עם כל הצער שהרגשתי כשסיפר לי על האבא של החבר- אני עצמי לפעמים רוצה להגיד לחברים שלו שיברחו, שישמרו על עצמם, הם בדרך לישיבה וחבל שיקלקלו לעצמם.
מאידך, אני לא רוצה לפגוע בו יותר ממה שהוא כבר פגוע.
מה עושים? אז פעם אחת הצלחתי לדבר עם חבר שלו ליד בני ולשכנע אותו לעזוב את כל המדיה כי הוא התקבל לישיבה מצויינת ושיהיה לו טוב שנה הבאה וחבל לקלקל וכו'… דיברתי איתו חצי שעה ויצאתי מהחדר של בני.
אחרי חצי שעה החבר הלך ובני אמר לי שזה היה מרגש ושהחבר שלו אמר שבמוצאי שבת הוא שובר את הטלפון (והוא אכן שבר!) ואז הוא הוסיף "אם לא היית אמא שלי כנראה גם אני הייתי שובר את הטלפון כי זה היה באמת משכנע.."
לצערי, הטלפון נשבר אבל אחרי כמה ימים שהוא מגיע לבני ומתעסק לו בטלפון, הוא רכש מכשיר חדש…
מה אני אמורה לעשות עם החברים האלה?
במחשבה שכולם בנים של הקב"ה – אני ממש רוצה להרחיק אותם מבני בשביל לשמור עליהם…
מצד שני, אני רואה את הבן שלי כל כך לא מוצא את עצמו, כל כך צמא לקשר עם חברים ואני לא רוצה לקלקל לו ולפגוע בו.
ובאמת? אני לא יודעת מה בדיוק הם רואים… הוא לא מכבה את המחשב כשאני נכנסת ואני יושבת לידו ומצטרפת לראות מה הוא רואה וזה לא חיובי אבל זה לא דברים רעים…
מאידך, לא הייתי רוצה שמישהו יראה לילדים שלי שום סרט. המכשירים האלה ממכרים גם אם עכשיו חוסר צניעות לא מעניין אותם (זה רק עניין של זמן)
אשמח לדעת מה הרב חושב.
חשבתי להתייעץ עם המנהל של הת"ת. הוא איש חינוך. אבל פחדתי שאולי הוא נגוע מדי- אלה תלמידים שלו שהוא רוצה שיגיעו לישיבות טובות (אגב, גם אני מאוד רוצה שהם יגיעו לשם).
תודה על ההקשבה,
תשובת הרב שלום פרץ שליט"א
שלום לך
השאלה היא אכן כבדת משקל, ויש בה משום דיני נפשות ממש.
על מנת שנוכל לענות תשובה, הייתי רוצה לנתח את הסוגיא הזאת לכדי הבנות ברורות מה עומד לפתחנו.
כמובן שלכל הבנה יש משמעות והשלכה לאופן התנהגות מחייב שלנו כלפיו.
בגלל כובד משקלה של השאלה הנשאלת, ובגלל ששאלה זו נוגעת באופן ישיר ועקיף להשקפה כללית על דיני חינוך ילדים והמסתעף
אני רוצה להקדים ולבסס את הדברים בצורה מעט יותר מעמיקה מאשר רק לכתוב הנהגה מעשית בפועל.
במשניות באבות יש לכאורה סתירה בין שני מימרות של תנאים.
מצד אחד התנא באבות (פ"א מ"ב) אומר שהעולם עומד על שלושה דברים שהם: תורה עבודה וגמ"ח
ומצד שני אנו מוצאים את רשב"ג באותו הפרק (משנה אחרונה) שהעולם עומד על שלושה דברים אחרים, דין אמת ושלום.
היאך מסתדרים הדברים? הרי אלו הם שלושה דברים אחרים, א"כ יש לנו כבר 6 דברים?
אלא חייבים להסביר שכוונת התנא שאפילו שהעולם עומד על תורה עבודה וגמ"ח – צריך לדעת שחייבים למזג את הדברים הללו בדין אמת ושלום
וכמו שהרמב"ם כותב בפירוש המשניות שמעלות המידות הם יחד עם מעלות השכליות הם הכרחי לחיי קיום אנושיים וחלוקה צודקת של חיי חברה ומעמד.
יש להרחיב ולבאר זאת הדק היטב להבין הענין באופן הנכון ללא שיבוש חלילה בהבנת הוראות חז"ל בהתמודדות עם הסוגיא הזאת.
אבל מספיק שנציין שזה אחת מהסיבות להוראת חז"ל באבות "עשה לך רב והסתלק מן הספק – כי לכאורה למה שיהיה לי ספיקות בכלל?!
הרי הכל כתוב בתורה!
אלא שהמערכת הזאת של איזונים ויכולת להכריע בסוגיות שונות המתנגשות בין חובתנו התורנית למצוות פשוטות וברורות, לבין חובותינו כלפי הבריות בנינו ובנותינו וכלל המצוות של בין אדם לחברו
הם אלו שצריכים רב, להכרע השקפתי מעמיק ואחראי בכדי שחלילה לא תצא תקלה תחת ידינו ואנו עלולים ח"ו להפסיד דורות ישרים מבורכים בכלל טעות אחת קטנה.
מהלל הזקן ראינו שאף בקשה לא הגיונית מבחינה תורנית ושכלית "ללמוד את כל התורה על רגל אחת" קיבלה אצלו מענה ישר
לכאורה דרישה ורצון כזה היו צריכים לקבל תגובה צוננת מרחיקה ומתעלמת. כי הרי היא מזלזלת בעיקר מציאות התורה. ויפה לכאורה עשה שמאי שדחפו באמת הבנין את אותו הגוי.
אבל הלל מלמד אותנו שדרך התורה האמיתית המתאימה לאנושות שלנו היא ראיה החיובי בכל דבר ונתינת מקום מעמד וכבוד אף לדרישה 'חצופה' שכזו.
ולאחר הקדמה ארוכה זו, אגש לטפל בעניין הספציפי שהובא בשאלתך.
לגבי סעיף 1 –
ברור לחלוטין שחובתנו כהורים לתמוך בצורך הנפשי של ילדינו למעמד חברה כבוד – וצורך וחובה זו היא יותר מאשר דאגה לצורכי הגוף, כי בלעדי זה אין לו יכולת חיים!!
וכאמור זה צורך ברור שלא נוגע כלל למצבו הרוחני, כי כשם שהצלת חייו מבחינה רפואית אינה נוגעת לזה, גם הצלת חייו הנפשית אינה נוגעת לזה
יתרה מזאת אומר, שאף אם נכון לרגע זה החברה שלו היא חילונית יהיה אסור לנתק אותו ללא שנותנים לו אלטרנטיבה שמספקת אותו.
ולכן אם אנו רואים שיש לו חברים זה צורך חשוב וקריטי לבריאות נפשו, ואין לנתק אותו מהם.
המדרגות הגבוהות של האדם הם אכן להגיע למצב שהוא יכול להיות לבד מול בוראו, ואז אכן יש לו יכולת להגיע לעבודת השם ברמה מאוד גבוהה כפי שאומר החובות הלבבות בשער חשבון הנפש
אבל אלו מדרגות שלא שייכות בגילאים צעירים כל כך.
עוד צריך לדעת ולזכור שגיל הילדות מתבטא באופן טבעי בתלותיות והיסמכות על אחרים
ילד צריך שיעשו בשבילו דברים בגלל יכולותיו המוגבלות וכן מבחינה רגשית הוא זקוק לחום תשומת לב מחמאות חיזוקים ועידודים
זה חלק מתהליך של הגדילה והתבגרות הוא שמתחיל לפתח אט אט זהות אישית עצמאית שפחות נסמכת על אחרים לפתח דעות ורצונות משלו ויכולת עמידה מול לחצים חברתיים וסביבתיים
לעומת זאת הבגרות היא הבשלת זהות עצמית נכונה שהאדם חווה הקיום והערך שלו הוא מכוח עצמו ופחות מותנה באחרים
פחות חשוב לו מה אחרים חושבים עליו ואיך הוא נראה בעיניהם אלא העיקר אצלו איך הוא רואה את עצמו מקומו מול בוראו תפקידו ושליחותו בעולם
אין זה אומר שאדם בוגר אין לו צורך ליחס סביבתי וחברתי
ההיפך הוא צריך חברה כמו שהתורה אומרת "לא טוב היות האדם לבדו"
אך יש לו את מקומו האישי ולכן הוא מרגיש פחות תלותי בחברה החיצונית הוא לא מאויים ממנה כאילו כל ערכו וחשיבותו תלוי באחרים ובלעדיהם הוא חסר כל ערך
לעומת זאת הילד שלכם הוא מרגיש מאוים ממש מכל 'נגיעה' בחברים שלו, כי הוא מבסס את האישיות שלו כעת עליהם.
לגבי סעיף 2 –
הרמב"ם בהל' תשובה (פ"ד ה"ה) כתב "ארבעה ועשרים דברים מעכבין את התשובה ארבעה מהן עוון גדול והעושה אחד מהן אין הקב"ה מספיק בידו לעשות תשובה לפי גודל חטאו ואלו הן וכו' הרואה בנו יוצא לתרבות רעה ואינו ממחה בידו
ממאר זה אנו רואים גודל חובת האדם לחינוך בנו ולמחות בידו אם רואהו עושה דבר מה שלא כשורה
אלא שכמובן גם בחינוך יש לתת את הדעת לעקרונות החינוך הכוללים שוודאי אין כאן המקום להרחיב בהם.
אבל חובה זו אינה קיימת כלפי ילדים אחרים, אלא רק כלפי הבן שלנו. יתרה מזאת התוס' ישנים במסכת יומא כותב שמצוה זו לא חלה על האם רק על האב.
א"כ וודאי שמגדר חובה אין לנו אחריות כמו שיש לנו כלפי בנינו ויש עוד להאריך בענין.
לגבי סעיף 3 –
יש לדעת שיש דיון בחז"ל בגמ' ובראשונים האם דין ערבות ואחריות כלפי אדם מישראל, הוא רק במעשה אקטיבי, כלומר שאסור לי להחטיא אותו בפועל
או חובתי היא רחבה יותר ואסור לי להיות אפילו פסיבי, ואם יש לי אפשרות למנוע חטא ע"י דיבור ושכנוע זה גם חלק מהערבות היהודית שלנו, ולא רק במעשה אקטיבי.
להלכה נפסק כשיטת רש"י שחובתנו לא להיות פסיבים ולמנוע חטא בכל מצב אפשרי,
ולגבי מה שאומר הכתוב "הלעיטהו לרשע וימות" שלכאורה אם הוא חוטא אני יכול לעמוד מן הצד ולא למנוע. – זה מדובר רק לרשע שעושה במזיד ממש להכעיס.
אבל בימינו שכולם כמעט בגדר תינוקות שנשבו, חובתנו לבא בדברים ולשכנע אפילו להמעיט עד כמה שניתן באיסורים
ומכאן נובעת כל הפעילות של הקירוב שאנו רואים בדורנו.
וא"כ ברור שיש לנו גם אחריות על חבריו של בננו שלא לגרום להם חלילה חטא, אלא שיש לדעת לעשות זאת בצורה חכמה כמו שציינת בשאלתך שישבת איתם לראות את הסרט
כי ידעת שאין לך את היכולת למנוע לגמרי, אבל בעצם ישיבתך גרמת בכחמה שלא יראו דברים אחרים.
כמובן שאין אנו מלאכים ולא יכולים למנוע הכל, וגם לא להיות בכל מקום ובכל רגע. אבל כבר אמרו חז"ל 'אין עליך המלאכה לגמור ואי אתה בן חורין להבטל בימנה.
לאור הנאמר לעיל ועוד, מסקנת הדברים למעשה לשאלתך:
אין לך חובה ללכת ולהודיע להורים אחרים או לת"ת בענין מה שנעשה עם בנך וחבריו.
חובתך לעשות הכל בדרכי נועם ובתחבולות להפריש או לכוון את בנך לתחומי ענין נכונים, אך לדעת שלא לדחותו כלל מחברה ומעמד
באם בנך מביא חברים שיראו סרטים יש לפעול בחכמה שלא יהיה להם נעים לראות דברים אסורים, אך לא להרחיקם מבנך.
וה' יצילנו ברחמיו שלא יצא טעות ומכשול מתחת ידינו אכי"ר.
הרב שלום פרץ
ראש ישיבת ומוסדות בית א'ל ב"ב
משרדים: 03/5779500 עוזר אישי שילה: 052/7659032
