מתחברים בשמחה לנשמה.

"אלל-ה ירחמו! מה, עיוורים אתם?"

 "אללה ירחמו! מה, עיוורים אתם?"

ר' מנשה לוי מתחייך. "בוא שמע, עד היכן מגעת כוחה של 'קנאת סופרים' והשפעה חברתית. בימים הראשונים הייתי ממלא את בקשתו, למרות המוזרות שבה. רבי ניסים עוצם את עיניו כליל, כאילו היה עיוור, ואני מוליך אותו בין סמטאות בת ים.

"כעבור ימים אחדים התחלתי לקנא קנאה עמוקה. קנאתי בעולמו הנשגב של רבי ניסים, והתביישתי מתפקידי העלוב, כ'גוי של צניעות', עליבות שבלטה על רקע 'שמירת העיניים' המוחלטת של רבי ניסים…

"באחד הבקרים החלטתי שמה שטוב לו לרבי ניסים, יאה ונאה וראוי גם לי. אמרתי לו לרבי ניסים כך:

"אני מוכן בשמחה להחזיק בידך ברחובות בת ים, אבל באופן שגם אני עוצם את עיניי…"

"רבי ניסים לא ערער על בקשתי. אדרבא, ניכר ששמח על הרעיון, וכך צעדנו שנינו בעיניים עצומות, נתקעים בכל עבר ופינה.

פוגשים בנו יהודים טובים, ותוהים בקול:

"אללה ירחמו! מה, עיוורים אתם?"

"אמרתי לו ליהודי:

"וודאי, עיוורים! עיוורים לכל הפריצות והמיאוס שברחובות בת ים.."

"מששמע היהודי כך, חם לבו על העיוורים הנעלים, והתנדב להוביל את שנינו בדרכי בת ים".

ר' מנשה צוחק בעונג. "ההשפעה הזו של רבי ניסים על אנשי בת ים הייתה עזה כל כך, שהרבתה 'עיוורים' רוחניים בישראל… כל אדם שהתנדב ללוות אותנו יומיים, הושפע בעצמו, והפך גם הוא ל'עיוור'…"

חנות