מתחברים בשמחה לנשמה.
איך רבי ניסים אומר 'שלום' לאבא
כשאיילת השחר החלה לפלוש ולהווריד את שמיה של טבריה, ירד וטבל במקווה המקומי. עלה ונסתפג. לאחר מכן פנו ונסעו בדהרה דרך כביש 'הבקעה' לירושלים. הם מיהרו לדרכם, כיוון שרבי ניסים הוזמן לברית וסנדקאות של תלמיד בעיר הקודש.
לפי עדותו של הנהג היה רבי ניסים ער כל הדרך ועסק בדבקות עצומה בתורת הרמח"ל.
לאחר שעות נסיעה מתישות נראו באופק בתי-האבן הירושלמיים, ורבי ניסים ביקש בתחינה מהנהג, אם יסכים, למרות עייפותו, לנסוע לתפילת שחרית ל'כותל המערבי'.
הנהג המיוגע מנסיעה בת יממה, פנה לכיוון 'הכותל', ורבי ניסים פייס אותו במשפט שהיה שגור על לשונו מדי עלותו ירושלימה:
"אפשר הדבר לבוא לביתו של אבא, ולא לגשת לברכו לשלום?"
הוא הגיע לכותל המערבי, ומעיין הדמעות נפתח ברביעית. כאילו לא עברו עליו עשרות שעות תפילה ודמעה אצל רשב"י ואצל האריז"ל ורבי חייא ובניו, ורבי עקיבא, וה'לוצאטו'. הוא פרץ מחדש בבכיה נרגשת. הניף מחדש את נפשו ואת הלמות-לבבו.
אותה שעה כבר לא נותר מקום תפיסה לשום ביטוי של הגוף, אפילו לא לתפילה… לפתע, בקעו ועלו בבת אחת מירכתי נפשו המתיקות, הכיסופין, רקיעות הרגלים, ארבע אמותיו הפכו ליורה רותחת של תפילה והמיה. ושוב תפילה, ושוב תחינה, ובכי וכיסופין ושוועה – –
כך אומר יהודי כמו רבי ניסים פרץ לאבא – 'שלום'…
בגלל כסא לסנדקאות
שעה קלה לאחר מכן, לקראת השעה היעודה, התקרב הרכב לאולם ירושלמי בו אמור היה להיערך הברית.
כאשר נכנס רבי ניסים לאולם, התרחשה המולה רבתי. הוא התקבל בהערצה וכבוד מלכים, פני בעלי השמחה נהרו. המוהל כבר ניצב על משמרתו, מכין את כליו לקראת המילה, התינוק הובא אל האולם, ובעוד ההכנות האחרונות נערכות – התעוררה לפתע בעיה מוזרה. התברר שאין באולם השמחה כיסא מתאים לסנדקאות…
בעל האולם הובהל למקום, ונראה נבוך. אחד הנוכחים גילה תושיה. נטל כיסא פשוט, הניח אותו על גבי שולחן רחב, כיסה את השולחן והכיסא במפה, כדי שילבשו יחדיו צורה של כס נישא. למרות שהרעיון עלה במוזרותו על המוזרות של העדר-כיסא לברית מילה – הוא התקבל בדיעבד. רבי ניסים הסנדק התעטף בטליתו, עלה בכבדות על השולחן, והתיישב על הכס המאולתר.
"ברוך הבא!" נשמעה קריאה מפי המוהל, והתינוק הוכנס לאולם…
אולם שמחות – הופך לשדה קרב
טראאח!
"זוזו… פנו מקום! פנו מקום!…
"יש פצועים? שמישהו יקרא לאמבולנס – – "
פתאום, בבת אחת, הפך האולם לשדה-קרב בזעיר אנפין. מהומה רבה השתררה, ובהלה עצומה האפילה על חגיגיות האירוע. מה בעצם ארע שם בין הכיסא והשולחן? על הפרטים המדויקים אין עדות סדורה, אבל הקונסטרוקציה המורכבת של כיסא הסנדק לא עמדה במבחן המציאות. הכיסא עליו ישב רבי ניסים התערער מעט, רגליו החליקו לנקודת חיבור שבין השולחנות, והוא קרס יחד עם הסנדק הנכבד שישב עטוף בטליתו, מוכן ומזומן לקבל לחיקו את התינוק הנימול. ואם לא די בכך, התנפץ בקבוק היין שהוכן לצורך הברכות, שברי רסיסים וזרזיפי יין התפזרו לכל עבר.
כדרכם של אירועים מהסוג הזה, הייתה תגובת הבהלה חריפה יותר מהמאורע עצמו. הציבור המבולבל והמבוהל התפזר לכל עבר, צווחות בהלה בקעו מכיוון 'עזרת הנשים', וקריאות לעזרה מצד אלו שסברו שמצבו של רבי ניסים חמור מכפי שהיה. היו שדרשו לקרא לאמבולנס.
קבוצת חוגגים שלא איבדה עשתונות סייעה בידי רבי ניסים החבול לקום. התברר שהוא לא נפגע פגיעה אנושה, אבל ספג מכות יבשות בכל חלקי גופו, ותקפה אותו סחרחורת. הוסיפה לכל זה העובדה שרבי ניסים היה שרוי לאחר יממה וחצי מתישות נטולות-שינה, של תפילות ונסיעות.
מבוכה כבדה החליפה את אווירת החדווה ששררה באולם. לאחר שרבי ניסים נפש מהנפילה, התחזק והתגבר על הכאבים מפגעי הנפילה. הכסא סודר מחדש על קרקע מוצקה, המוהל קידם את הרך הנימול, ורבי ניסים הביא תינוק נוסף בבריתו של אברהם אבינו.
במהלך הסעודה הוזמן רבי ניסים, למרות כאביו וחולשתו, לשאת דברים. הציבור העריך שהוא יקשר בדבריו את המהומה, אבל רבי ניסים העדיף להתעלם ממנה, ולגונן על מה שנותר מחגיגיות האירוע. הוא נשא דברי תורה וברכה המקובלים בבריתות.
