מתחברים בשמחה לנשמה.
שאלה : איך אפשר להפוך כל רגע לנצח? איך 24 שעות ביממה יכולות להפוך לזכות נצחית?
מילא, אני מבין שאם אני לומד תורה או מתפלל או עוזר לחבר אני זוכה לחיי נצח, אבל השאלה שלי האם אפשר לזכות לחיי נצח בזכות האוכל שאני אוכל או בזכות השינה שאני ישן או כשאני עובד ומרוויח כסף האם אני מפסיד חיי נצח כי אני לכאורה לא עושה מצוות באותו רגע?
תשובה: כל מעשה בחייך שאתה מכוון בו באמת למען עבודת הבורא, הוא נחשב כהכנה למצוות ולכן גם הוא מצווה.
בעולם יש 3 סוגים של מעשים:
מעשים שמצווה לעשות.
מעשים שאסור לעשות.
מעשים שמותר לעשות.
מעשים שמצווה לעשות זה כמובן לימוד תורה, עשיית חסד, תפילה וכדומה שכשאדם עושה זאת הוא מקיים מצוות חסד ועליהם אדם מרוויח חיי נצח ומתקן את נשמתו וכו'
יש מעשים שאסור לעשות.
ויש מעשים שהם באמצע, שמותר לעשות אותם אבל אם אדם יכוון אותם כהכנה למצווה הן עצמן נהפכות למצוות, אדם שאוכל וישן כדי שיהיה לו כוח לקיים מצוות וללמוד תורה ולעשות חסד ולעזור וכו' אז גם האכילה שלו וגם השינה שלו נהפכות למצוות והוא זוכה בהן לחיי נצח ולקיים את ייעודו בעולם.
ממשילים את זה למנהל מכירות מחשבים שנשלח על ידי החברה למכור בתערוכה הנערכת ביפאן, מי משלם לו את כרטיס הטיסה? מי משלם לו את דמי השהייה והמלון? מי משלם לו את האוכל שהוא אוכל בדרך? התשובה היא כמובן החברה, כי כל הנסיעה היא הכנה להשתתפות בתערוכה ולכן כל מעשה הכנה לתערוכה שמנהל המכירות עושה זה משולם לו על ידי החברה.
כך אנחנו כשאנו אוכלים וכשאנו ישנים וכשאנו עובדים אלו בעצם מעשים של הכנה על מנת שנוכל לעשות מצוות על מנת שנוכל ללמוד תורה ולעשות חסד.
כשאדם עובד והוא מכוון שבחלק מהכסף שיהיה לו הוא ישתמש על מנת לתת צדקה ועל מנת לפרנס את בני ביתו אז כל העבודה נהפכת לו למצווה, כשאדם ישן על מנת שיהיה לו מחר כוח לעשות את עבודת השם, אז גם השינה נהפכת לו למצווה כי היא הכנה למצוות, היא מכשירה את מעשיו על מנת שיוכל לקיים עוד ועוד מצוות.
כמובן שצריך לכוון באמת לזה ולא לזייף דהיינו אדם שעובד כל היום וכל הלילה ואומר אני כל היום וכל הלילה עושה מצוות זה לא נכון כי כל העבודה היא הכנה למצווה עצמה אבל אם את המצווה עצמה הוא לא עושה אז גם ההכנה למצווה לא נחשבת לו כמצווה, זה כמו שמנהל המכירות ייסע ליפאן אבל לא ישתתף בתערוכה ולא ימכור שום מוצר של החברה, האם לדעתך החברה תסכים לממן לו את כל הטיסה והשהייה?
אבל אם אדם עושה מצוות, לומד תורה, עושה חסד וכו' ומכוון במעשיו הגשמיים כדי להכשיר ולהכין את מעשיו הרוחניים אז גם מעשיו הגשמיים הם נחשבים למצווה.
ועוד יותר מכך, אלוקים ברא את העולם עם מעשים גשמיים על מנת שנוכל לכוון במעשינו הגשמיים את הפעולות שיהיו הכנה למצוות, ומי המצליח לכוון בכל מעשיו שיהיו הכנה לפעולות הרוחנייות הוא בדרגה של צדיק גדול.
כמו שכותב הרמב"ם: (חלק מדע, הלכות דעות פרק ג,ג) :ישים על ליבו שיהא גופו שלם חזק, כדי שתהיה נפשו ישרה לדעת את ה', שאי אפשר שיבין וישתכל בחכמות, והוא חולה או אחד מאבריו כואב; וישים על ליבו שיהיה לו בן, אוליי יהיה חכם וגדול בישראל.
נמצא המהלך בדרך זו כל ימיו כולן, עובד את ה' תמיד, אפילו בשעה שנושא ונותן, ואפילו בשעה שבועל–מפני שמחשבתו בכול, כדי שימצא צרכיו עד שיהיה גופו שלם לעבוד את ה'.
ואפילו בשעה שהוא ישן, אם ישן לדעת כדי שתנוח דעתו עליו, וינוח גופו כדי שלא יחלה, ולא יוכל לעבוד את ה' והוא חולה–נמצאת שינה שלו, עבודה למקום ברוך הוא. ועל עניין זה ציוו חכמים ואמרו, וכל מעשיך, יהיו לשם שמיים; והוא שאמר שלמה בחכמתו, "בכל דרכיך, דעהו" (משלי ג,ו).
שאלה: קשה לי לכוון בכל רגע שמעשה זה שאני עושה זה למען שלימות נפשי ולמען לזכות לחיי נצח
תשובה: כל רגע שכיוונת הרווחת, אין להתייאש ואי אפשר לקיים מיד ולכוון הכל, רק הצדיקים השלמים מצליחים בכל מעשיהם הגשמיים לכוון להגיע לשלמות הרוחנית, אבל אנחנו משתדלים ולאט לאט עולים ככה זה ביהדות, על כל מאמץ יש שכר, אפילו על כל רצון טוב יש שכר, אפילו אדם שניסה לעשות מצווה ולא הלך לו , הוא יקבל שכר על הרצון הטוב.
