מתחברים בשמחה לנשמה.

אולי העם היה אז עם של אנאלפביתים?

אולי העם היה אז עם של אנאלפביתים?

שאלה: אולי העם היה אז עם של אנאלפביתים שקיבלו את התורה מבלי לדעת את תוכנה?

1) מצוות בתורה, כגון כתיבת התפילין והמזוזה והקריאה בתורה וכו' מלמדים אותנו כי היתה "אפשרות" בעם לכל המעוניין, ללמוד קרוא וכתוב כדי לעסוק בכתיבת מזוזה או ספר תורה ולכן היה ניתן להשכיל ולמצוא את האמת בנקל.

2) בכל עם, וגם העממי ביותר, יש אחוזים לא קטנים של אנשים היודעים קרוא וכתוב וברור כי לא היה ניתן להשתיק את אותם אנשים משכילים בעם (שגם להם היה מעמד) ולא זו בלבד, אלא שהיו יכולים לספר למשפחותיהם העממיות ולעם מה בדיוק כתוב באותה תורה.

3) לא היה ניתן להסתיר מעמי הארץ את הכתוב בתורה מכיוון שהם חייבים במצוות מעשיות (וקצרה כאן היריעה מלהכיל). מה שמלמד כי העם ידע מהו מקור המצוות – מעמד הר סיני – והייתה לו ההשגה בתורה ובמצוותיה.

4) אנו רואים בתורה עצמה שהעם לא היה פתי וכלל לא היה קל לשכנעו. עם שלם מאמין בישו אודות לכמה מעשי כישוף שעשה, ואילו כאן, בני ישראל חזו בעשרת מכות מצרים עד שאפילו חרטומי מצרים הודו "כי יד אלוקים היא"! ועם ישראל מעז למרוד בהשם ולבנות את עגל הזהב, חרפה שכזאת, שכל עם היה מעלים מן ההיסטוריה שלו, מוכיחה כי העם היהודי חווה את האמת על בשרו עד שקיבל אותה ולא היה פתי או עממי כלל ועיקר.

5) התורה מחייבת את האב להעביר את המצוות לבניו ("שמע ישראל", "ולמדתם אותם") – מה שמלמד כי התורה לא הייתה איזה ספר המונח במקדש וצובר אבק. התורה היתה מעשית והיה על כל יהודי לדעת את ההיסטוריה, כך שלא מדובר באיזה עם של אנשים עממיים חסרי היסטוריה הנותנים לכוהנים לנהל את כל העניינים.

6) עצם העובדה שבן אדם לא יודע קרוא וכתוב לא הופך אותו מיד לפתי. גם התלמיד הגרוע ביותר מסוגל ללכת לרבו או למנהיגים ולשאול "מהי ההיסטוריה היהודית", "מדוע מוטל עלי להניח תפילין או לקבוע מזוזה בדלת", או "לשבת בסוכה שבוע ימים" – ובכך כל העם היה מסוגל בכל דור לכפור שכלית, במידה ושקר כה עצום היה נעשה מתחת לאפו.

7) אנו רואים שלאורך כל הדורות העם היהודי היה הראשון ללמד את כל תלמידיו קרוא וכתוב! מגיל שלוש! וגם ההיסטוריונים הכופרים הגדולים ביותר לא יהיו מסוגלים לטעון שילדים יהודיים לא ידעו קרוא וכתוב לפני אלפיים שנה (תקופת התלמוד) בה היה מוטל על כל יהודי המצוות המעשיות והקהילות היו בונות מבנים מיוחדים "למלמדים בחיידר".

8) תורה שבעל פה מוכיחה שהעם היהודי לא רק שלא היה עממי, אלא שהיה מעל ומעבר לממוצע של היודעים קרוא וכתוב.

9) עם פתי בדרך כלל מעדיף להאמין בהיסטוריה שתפאר ותרומם את שמו. אדם אשר יספרו לו על היסטוריה מפוארת מסוגל להשתיק את מצפונו ולהאמין בכך, אך מי שיספרו לו כי היה שייך לעם עבדים במצרים שמרד באלוקיו – יעדיף לאמת את ההיסטוריה הזאת! תארו לעצמכם יהודי אשר יבדוק ויספרו לו כי גם גדולי מנהיגיו חטאו חטאים – ולא זו בלבד, אלא שאבות אבותיו הגיעו מעשרת השבטים אשר עשו מה שעשו לאחיהם יוסף, ועוד שכל אבותיו היו עבדים במצרים, ועוד לומר שלא היו עם של לוחמים שנלחמו עבור חרותם אלא כי האל הציל אותם המסכנים, ועוד לומר כי העם העז לכפור בה' ובמשה עבדו אחר כל זאת. החרפה, הבושה! איזה עם, ולו העממי ביותר, היה מוכן להנציח מאורעות כאלו בספר? ההיפך הוא הנראה מכאן. התורה אינה ספר שנכתב בידי כמה אנשים עממיים מסביב למדורה, אלא תורה שנמסרה לעם של אנשים אינטלגנטיים וחושבים המוכנים להנציח את הטעויות ההיסטוריות שלהם בספר! אם כמה כוהנים במקדש היו כותבים את הספר, הם היו כותבים אותו אחרת כדי שיתאים לעם. ובכל אופן ברור לנו כי לא ניתן לגרום לעם שלם להעביר היסטוריה שלא עבר באמת.

10) אנו רואים כי התורה אינה מסתיימת וחסל, אלא ממשיכה הלאה. ספר יהושוע, שופטים וכו' – היסטוריה שכל יהודי בזמנו היה מעורה בה ויכול לבדוק אותה באמצעות שאלות פשוטות. מה שמראה כי היתה מסורה ברורה שכולם הכירו וידעו ממנה, וביחוד המורים – המנהיגים והנביאים.

חנות